Pages

יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

סינגלים : Sharon Van Etten - Serpents



מעניין איך The National היו נשמעים עם סולנית במקום סולן אתם שואלים את עצמכם. זה רוב מה שאתם עושים עם הזמן שלכם אני בטוח. אני אישית הייתי מוצא איזה תחביב, אבל הבלוג הזה לא כאן בשביל לשפוט.
בתשובה לשאלתכם, זה היה נשמע ככה:

 
שרון ון אטן, היוצרת הברוקלינאית עד מאוד, שחררה שיר ראשון מהאלבום השלישי המתקרב והוא סוג של מפגש פסגה של מיטב האנשים המדכאים ביותר באינדי. ארון וברייס דסנר מהנשיונל, ג'ן ווסנר מ- Wye Oak, מט באריק מהווקמן - כנס של נציגים מכל הלהקות שגורמות לבנאדם לרצות להיכנס מתחת לפוך עד שהוא ימצא שוב ערך בחיים האלה. בצורה טובה.
במילים אחרות, זה נורא יפה וסוחף וכעוס ועושה חשק לאלבום השלם, או לפחות לחזור לאלבום הקודם והנהדר שלה Epic.
נכון לבוקר הקפוא הזה, Serpents מרגיש כמו השיר הכי נכון בעולם.

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

האזנה מלאה : Tiny Fingers - Massive Fingers Spacetrip

זהירות, מצלמה! מהר, כולם להסתכל לכיוון אחר!


טייני פינגרס לא מנגנים שירים, הם אונסים אוזניים.
אני יודע שכבר עברנו את השלב שבו "קשה להאמין שהם ישראלים" היא מחמאה לגיטימית (ישראל מלאה באמנים שלא נשמעים "ישראלים") אז בואו ננסה את זה אחרת - קשה להאמין שטייני פינגרס מהכוכב הזה. אלבום הבכורה שלהם הוא חתיכת טריפ דאבסטפ/מטאל/פרוג/אנאעארף מהחלל החיצון ואתם חייבים לשמוע אותו עכשיו :








חצי סטייה מהנושא:
בפעם האחרונה שראיתי אותם בלייב, זה היה בחודש שעבר בביאנלה בהרצליה. העיריה הביאה מבחר של מיצגי אמנות מפוזרים במוקדים שונים במרכז העיר וחילקה בעמדות מודיעין חוברות עם מפה מסודרת והסברים. בנוסף הוזמנו המון מוזיקאים מעולים לנגן ברחובות העיר. מי מופיע? מתי? איפה? חפשו באינטרנט. לא, לא באתר של הביאנלה. סתם, באינטרנט. הרי אמנות זה ציור או פיסול, לא צעירים עם גיטרות. בכל אופן כך מצאתי את עצמי מול המראה הביזארי של טייני פינגרס נותנים את אורגיית הסאונד החייתית שלהם מול דלתות היציאה של הסופר פארם המקומי ומחרידים בתורה כל גברת שיוצאת אל הרחוב. כשהילד הקטן התחיל לרקוד בטירוף לצלילי Turquoise מול אביו המשתומם זאת כבר הפכה לאחת מההופעות הכי מעניינות שראיתי השנה. מדהים כמה פתוחות יותר האוזניים בגיל צעיר, ועדיין אנחנו משמיעים דווקא לילדים מוזיקה כל כך חסרת דמיון.

חצי חזרה לנושא:
טייני פינגרס בונים מנגנונים מורכבים מאוד שרצים על אנרגיה גולמית. העובדה שהם הצליחו לתרגם את הדבר החי והרותח הזה להקלטה מפוצצת רמקולים היא כבר ניצחון. הסכנה בהרכבים כאלה היא הנטייה לאוננות טכנית, ובאמת פה ושם נדמה שטייני פינגרס הולכים קצת לאיבוד בתוך הגרוב שבנו, אבל לרוב הם מצליחים לסיים בנקודה שונה מזו שבה התחילו. יש לקטעים המתפרסים האלה כיוון. בקיצור, תתעלמו מכל ההמלצות בפייסבוק על שירי חורף נוגים, ותנו ל- Massive Fingers Spacetrip לחרוך לכם את המוח. אם כבר להתחמם, אז שיהיה עם מגמה לוהטת.

יום שני, 14 בנובמבר 2011

סינגל : אמילי קרפל - הכפתור


הי, אמילי קרפל עדיין מאוד טובה בעבודה שלה.
שלוש שנים אחרי "נמשים" המצוין, אמילי ממשיכה להדגים למה היא אחת מיוצרות הפופ הטובות בישראל. זה אולי קצת פחות מרשים בהתחשב בכך שאין לה ממש מתחרות על התואר, אבל זה גם מה שהופך למוזיקאית חשובה. הכפתור אולי מדבק פחות מ"טיפה" או "נמשים" מהאלבום הקודם, אבל הוא עדיין עושה את העבודה, וההפקה של תומר לנצינגר וגיל לואיס (שבלי ששמתם לב גורר בשנים האחרונות את הצליל של המיינסטרים הישראלי אל המאה ה-21 במו ידיו) פשוט מצוינת.
אף אחת לא עושה כרגע פופ בעברית טוב יותר - עכשיו רק נשאר לקרפל להביא להיטים גדולים מספיק שייצרו מקום גם לכמה מתחרות. לא בטוח שהכפתור הוא להיט כזה, אבל הוא עדיין כיף גדול. סליחה על ההפרעה, אתם יכולים לחזור לרקוד.


יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

סינגלים : Amy Winehouse & Nas - Like Smoke


הנה סנונית ראשונה מאלבום אחר המוות המדובר.



נשמע כאילו המקור היה שיר של נאס עם אירוח של איימי בפזמון, אבל הרחיבו את החלק שלה בשביל הגרסה הזאת.
אני אישית לא מצליח להתרחק מספיק כדי להחליט אם הוא היה מוצא חן בעיני גם בלי המציאות העצובה שמסביב. מצד שני, עם איימי אף פעם לא היה סיכוי למי שמנסה להפריד את החיים האמיתיים מהמוזיקה, אז אין סיבה שנתחיל להפריד את המוות.

תמיד היא נשמעה כמו רוח רפאים?

יום שלישי, 1 בנובמבר 2011

הקצה:הסוף


אז "הקצה" יורדת מהאוויר אחרי 13 שנים. מישהו באמת מופתע?
עם כל הכבוד לאלפי המאזינים הנאמנים של התוכנית, תחנה מסחרית כמו גלגל"צ לא יכולה להרשות לעצמה להקריב על בסיס יומי את שעות השיא שלה למען המיעוט חובב האיכות הזה.
אה, זה שודר בעשר בערב? טוב, אולי זו לא שעת שיא אבל בכל זאת, אי אפשר למנוע ממאזיני גלגל"צ את נתן גושן לפני השינה. בשעות הלילה אפשר לגלות בו רבדים חדשים. כלומר רבדים בכלל.
אה, רק פעמיים בשבוע? בסדר, נגיד. אבל בואו לא נשכח שגם ארבע שעות ללא להיטים הן מוות לכל רדיו מסחרי.
מה זאת אומרת לא מסחרי? בטוח? 
לא תלויים ברייטינג בכלל? 
המיסים של מי?!