Pages

יום שישי, 31 בדצמבר 2010

הפסקת פרסומות - Passion Pit, Antlers ו Andrew Bird


אני די אוהב כשמפרסמים ועורכי פרומואים משתמשים במיטב האינדי כדי למכור מה שהם לא רוצים למכור.
אם כבר פרסומות, לפחות שהן יעשו נעים באוזן שלי ונעים בקריירה של Feist או Elephat Parade. מה רע.
ובכל זאת, לא בא לי להפוך את הפוסט הזה לפרסומת. אז אני  רק אגיד ש Andrew Bird, Passion Pit ו Antlers יצרו קטעים חדשים בשביל קמפיין של איזה חברה ואפשר לשמוע אותם כאן בלי שינסו למכור לכם שום דבר.
אם בא לכם גם להוריד אותם, אפשר בעמוד הפייסבוק של הקמפיין.


יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

תקציר: הבורר 3 פרק 10


והשבוע לא ראיתם הבורר כי... האוגר שלכם כירסם את הכבל של הטלוויזיה או משהו. מספיק טוב? יופי.
הנה מה שהיה -

אבי מכניס את קוקי לסלון בעיניים מכוסות - יש לו הפתעה.


וההפתעה היא... איש אחד שהיא לא מזהה! למה היא הייתה צריכה לעצום עיניים?
לא משנה, מי כבודו?


זה באמת ד"ר קליין. גיגלתי והכל. כבוד למקצוע הרפואה.

אבי - "קניתי לך ניתוח הגדלת חזה! ברוכה הבאה לחיים שלמים של כאבי גב!"
קוקי - "החזה שלי מושלם! מה דוקטור, החזה שלי לא יפה?"
דוקטור קליין - "בתור דוקטור יכול להגיד לך שהוא יפה מאוד. בתור זונת פרסום אני יכול להגיד אמא אני בטלוויזיה!"
אבי מתעצבן פתאום וזורק את הדוקטור מהבית. תודה אבי.


יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

המון דברים יפים בחינם


לכבוד הכריסמס (או שסתם ככה) המון מוזיקאים מצוינים החליטו לשחרר דברים חדשים בחינם, רוצו לקחת אותם!
או שרק תקליקו! כי זה באינטרנט! למה אני צועק?!


יום שני, 27 בדצמבר 2010

אמנדה פאלמר וניל גיימן משחזרים את לבירינת'

1) אמנדה פאלמר = הבחורה הכי מגניבה בעולם.
2) ניל גיימן = הגאון שכתב את סדרת סנדמן, Neverwhere, אלים אמריקאים, פרק לעונה הבאה של דוקטור הו(!) ועוד.
3) לבירינת' = קלאסיקה קולנועית עם ג'ניפר קונלי בת 16, דיוויד בואי והמון בובות משונות.

1,2,3 >> 4) אמנדה פאלמר + ניל גיימן + לבירינת' = חנונגזמה.
מ.ש.ל.


הנה הסצינה המקורית -

Class dismissed.

סינגל: דודו טסה - ו'ן יא גלב / דלינה


אחת מההופעות המאכזבות שראיתי השנה הייתה הופעה של דודו טסה בתיאטרון תמונע. זאת הייתה אחת מההופעות האלה שבהן הכל פשוט לא ממש עובד למרות כל הכוונות הטובות. דודו טסה הוא אחד מהאמנים האהובים עלי ("בדיוק בזמן" הוא אחד מהאלבומים הישראלים הגדולים של שנות האלפיים ואני יכול להוכיח את זה לכל אחד תוך שלושה שירים) ואני והאישה שלי חיכינו כבר המון זמן להזדמנות לראות אותו בהופעה. אבל בין הסאונד הנורא, העיבודים הצמודים ברובם הרמטית לביצועים באלבום וחוסר הכימיה הלא מוסבר עם הקהל באותו ערב, פשוט לא הצלחתי להרגיש רגע אחד של חיבור עם האמן שבשבילי תמיד היה כליא ברק לרגש.

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

תקציר: הבורר 3 פרק 9


אני יודע, אף אחד לא ראה הבורר כי רצינו לראות איך אור מהיפה והחנון נראה בלי זקן (תשובה: קצת משונה כי גם אין לו גבות), אז בואו פשוט נתחיל.

דפיקות בדלת בדירה של נדב ואורנה.
היי זאת אלונה הבלונדינית מהפרק הראשון של העונה!
מה זאת אומרת מי? הערסית מקדומים שרוצה להיות עורכת דין ועוזרת לנדב מאיזו סיבה לא ברורה. הבטחתי שהוא יעשה אותה תוך חמישה פרקים. פספסתי בארבע.
אלונה - "הארנק שלך היה אצלי באוטו אז באתי להחזיר אותו ולעשות לך עיניים."
נדב - "אה תודה. אני לא מזמין אותך פנימה כי אשתי אורנה לא תשמח שבחורה יפה כמוך באה אלי."
אלונה - "אני אשתדל להתאפק. לא כל ערסית מקדומים שבאה להחזיר לך ארנק רוצה לשכב איתך אתה יודע,"
            [ העיניים של אלונה - "אני רוצה לשכב איתך, אתה יודע." ]
אלונה - "אז או שאתה חי בסרט שכל העולם רוצה אותך או שאשתך כלבה מהגיהנום." אין לך מושג, ואין לך מושג.
נדב - "טוב את לא מכירה אותנו אז תרגיעי."
אלונה מודה על חסדים קטנים והולכת.


יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

פוסט מורטם - וידאו קליפים בטלוויזיה


מתי בפעם האחרונה ראיתם בטלוויזיה קליפ? אני מנסה לחשוב ולא מצליח.
זה משונה קצת. אני זוכר כל פריים בקליפ של Tonight Tonight של ה Smashing Pumpkins, וכל סיוט שהיה לי מ- Window Licker של Aphex Twin, שלא לדבר על מספר הפעמים שראיתי את ריצ'ארד אשקרופט מתנגש באנשים ברחוב או את הפופיק של בריטני במדי בית ספר, ועכשיו? כלום. אני אפילו לא ממש זוכר כבר מה המספר של MTV בממיר (שמונים ומשהו?), וגם אם הייתי זוכר ומעביר לשם, הסיכוי למצוא שם קליפ בימינו לא רחוק מהסיכוי למצוא שם שידור חוזר של קרובים קרובים.
וזה לא שהקליפים עברו מהעולם, או שהטלוויזיה חדלה להיות מדיום רלוונטי - שניהם במצב מצוין, הם פשוט נפרדו כידידים.
עוד אפשר למצוא קליפים בטלוויזיה פה ושם (אני מניח, אפילו שלא ממש ראיתי אחד כזה לאחרונה) אבל זה כבר לא הבית שלהם. הקליפים עברו לאינטרנט וכשחושבים על זה יש כאן משהו מגוחך.
אם אני רוצה לראות קליפ - יצירת אמנות ויזואלית - אני פותח חלון קטן ומפוקסל, מחכה קצת שייטען, מרכיב אוזניות קטנות ורוכן אל צג המחשב בזמן שמסך הטלוויזיה הגדול שמחובר למערכת הרמקולים האיכותית עומד בסלון כבוי ומיותם. מוזר, לא?
לא.

יום שני, 20 בדצמבר 2010

סקר סוף שנה - נספח

אתם : "הי אמרי, אבל מה עם קולנוע? מה עם טלוויזיה? זה בלוג תרבות או בלוג מוזיקה?"
צודקים. אתם מוזמנים לשתף כאן מה הסרטים והסדרות שהכי אהבתם השנה.
אם אתם שואלים אותי אז סקוט פילגרים, התחלה, קיק אס, Winter's Bone, סופר הצללים וצעצוע של סיפור 3 היו החוויות הכי מהנות שהיו לי בקולנוע השנה,
ואת ההעדפות הטלוויזיוניות שלי אתם כבר יודעים.

אבל למה לשאול אותי כשאפשר לקבל דוגמה מיקיר הבלוג/גיבור התרבות/האיש שמוכן להשתתף אפילו בסקר של הבלוגר שמעביר את ימי רביעי בכתיבת בדיחות זולות על הסדרה שלו - רשף לוי (כן כן).


סקר סוף שנה


דילמה - מצד אחד, כבר כתבתי שאני לא רואה צורך ברשימות אלבומי/שירי השנה גם מהבלוג הזה. מצד שני, אם אתה לא נותן איזה פוסט סיכומי בדצמבר שוללים את רישיון הבלוגר שלך במקום, או לפחות משלחים בך איזה טוקבקיסט ממאקו.
אז בואו נעשה משהו קצת יותר צנוע לסגור את השנה הזאת - סקר.
כל מי שרוצה מוזמן לענות בתגובות על חלק או על כל שלושת השאלות הבאות:

1. מה האלבום/השיר שהכי אהבת השנה?
2. מה ההופעה הכי טובה שראית השנה?
3. מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?


אפשר לבחור יותר מאחד, אפשר לא, אפשר לפרט, אפשר לא, אפשר ישראלי, אפשר לועזי - מה שרוצים. העיקר לחלוק משהו שתפס אותך השנה באמת.

טוב, אז אני אתחיל.

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

תקציר: הבורר 3 פרק 8


לא שהייתה לכם סיבה טובה לפספס את הבורר השבוע (כן הייתה לכם - קוראים לה "אלכס מהיפה והחנון מבקר אופנה אצל גיא פינס"), בעיקר עכשיו שהיא זכתה בפרס מתת האל לטלוויזיה אבל בכל זאת, תאונות קורות. קוראים לזה החיים.
לדוגמה אולי הייתם כבר חייבים לנצל את כל הקופונים למסעדות שקניתם בטירוף באינטרנט כי אתם לא מסוגלים לעמוד בפני השילוב של בשר והנחות. סתם דוגמה, אני לא מפנה אצבעות (גרופר הרסו לי את החיים).
בכל אופן, אם מישהו פספס או סתם רוצה לחזור על החומר. הנה מה שקרה -

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

טקס פרסי הטלוויזיה של חסר תרבות


קריין - "ערב טוב לכולם וברוכים הבאים לטקס פרסי הטלוויזיה הגדול של חסר תרבות!
קבלו את המנחה שלכם, ההוא המצחיק!"



ההוא המצחיק - "שלום שלום, בדיחה על התעשייה, בדיחה על הסדרה שכולם מדברים עליה, בדיחה על כוכבת שמכורה לסמים.
אני רואה שנמצא איתנו גם הכוכב הענק" [קלוז אפ על הכוכב הענק עם חיוך קפוא] "בדיחה על הסרט הקודם שנכשל!" (בלי בדיחה על הנישואים שהתפרקו).
כוכב ענק צוחק ומוחא כפיים.
ההוא המצחיק - "ועכשיו להגשת הפרס לקומדיה הישראלית הטובה של השנה קבלו את הכוסית מסדרת הנוער והבד בוי מסדרת נוער השנייה!"

יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

רדיו חזק

איזה כיף!

שתיים מהלהקות שאני הכי אוהב הופיעו השבוע בשתיים מתוכניות הרדיו שאני הכי אוהב
ככה שנכון להבוקר - אמרי : 2 | היקום : 0.

1. Menomena שהוציאו אחד מהאלבומים הטובים של השנה התארחו ב World Cafe של NPR, ביצעו שלושה שירים וסיפרו על האתגר שבתרגום יצירות האולפן המורכבות שלהם לביצועים חיים.
אפשר לשמוע כאן.

2. ה Black Keys (שגם הם הוציאו השנה אלבום שהעיף לי את הראש) נתנו סשן מדהים ב Morning Becomes Eclectic של KCRW:

כל זה ואפילו לא עוצרים לדיווחי תנועה, או שיחות טלפון של אריאלה ממפעל הפיס (סתם, אוהב אותך אריאלה, תרימי טלפון) -
בוקר טוב.

יום שני, 13 בדצמבר 2010

חמישייה : מוזנחי סוף השנה


הנה מסתיימת עוד שנה, ותחת כל בלוג רענן אפשר כבר למצוא את רשימות האלבומים הטובים של 2010.
אני מקיים עם הרשימות האלה יחסי אהבה-שנאה, כי איך ייתכן שאלבום שאני אוהב דורג נמוך יותר מאלבום שאני לא אוהב? כמעט כאילו הרשימות האלה הן דעה בלבד ולא תוצאה של מחקר מדעי מעמיק. כמעט.

בכל זאת, השנה יותר מאי פעם נראה שאני והמדרגים למיניהם חיינו בשני עולמות שונים לגמרי. אם נשים בצד את הבחירות הדי ברורות של ארקייד פייר, סופיאן סטיבנס, ביצ' האוס, ג'ואנה, רובין וההיסטריה ההמונית סביב קניה ווסט, כמעט כל מה שתפס אותי השנה באמת לא נכנס לרוב הרשימות האלה ואם כן בטח שלא דורג קרוב לפסגה. 

כרגע די משעמם אותי הרעיון של רשימת "117 אלבומי השנה של חסר תרבות", טוב אולי לא משעמם להכין אותה (לא הייתי כותב כאן אם לא הייתי הטיפוס שאוהב לקטלג דברים שהוא אוהב) אבל כקורא אני לא רואה צורך בעוד טיפה לים הזה. במקום זה, יהיו כמה דברים קצת אחרים כדי לתרום לחינגת סוף השנה. 
אבל בואו בכל זאת נתחיל במין רשימה של אלבומים -
הנה חמישה אלבומים שזוכים להתעלמות יחסית בכל סיכומי השנה האלה ותהרגו אותי אם אני מבין למה.

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

ביקורת אלבום : פלד ואורטגה - משלוח מיוחד


אני חייב לפלד ואורטגה הרבה. לפני שאלבום הבכורה שלהם "ממשיכים לבעוט" העיף לי את הראש חשבתי שהיפ הופ פשוט לא עובד בעברית. הפעם האחרונה שניסיתי להקשיב להיפ הופ בעברית לפני כן הייתה בתקופה בה "האור והצל" של סאבלימינל שלט ברדיו ופתח את הדלת להמון ראפרים בינוניים. חשיפה מוגברת לאסונות כמו "חיילי הנקמה" (רק שלא ינקמו בי עכשיו) או ל"תזיזי את הישבן תנענעי ת'תחת" של יהודה עמיחי הישראלים יכולה להשאיר בכל אחד טראומה עמוקה בכל מה שקשור לראפ בעברית.


סינגל: אביב גפן ועידן רייכל - קוצים

התגובה הראשונה שלי לאלבום משותף של אביב גפן ועידן רייכל, אם אני זוכר נכון, הייתה "?!".
יכול להיות שאם הייתי קצת יותר מגניב הייתי פוטר את העניין ב"למי איכפת מאביב גפן או עידן רייכל",  אבל כן איכפת לי. אני חי בישראל ואלה שני יוצרים שלקחו חלק גדול בהגדרת העשה-ואל-תעשה של מוזיקת המיינסטרים שלה, לטוב ולרע.
כן,  ה"צליל" של המוזיקה הישראלית שתמיד מדברים עליו קשור בין השאר לליטופי הרוחניות של רייכל ול"רוק" חסר השיניים של גפן.

כשחושבים על זה, לא הייתי צריך להתפלא כל כך מהחיבור הזה. לרייכל וגפן יש הרבה במשותף. שניהם יוצרים שנורא קל לבקר. קטילות משוננות על מילים קלישאתיות, הפקה שמרנית מאין כמוה,  אגואים עם צורך בשליטה מוחלטת והניסיון הנלוז להרוויח טוב במקצוע שלהם (חטא ההתמסחרות הקדמון)  פשוט מתחלקות על המקלדת. מאוד קל לקטול אותם עד שהם סותמים לך את הפה עם עוד מנגינה שטובה מדי מכדי שתתעלם ממנה. עוד שיר שאין ברירה אלא להודות שהוא פשוט יפה. ואז הם עושים את זה שוב.
כי רייכל וגפן הם מהיוצרים המעטים שדוברים באופן שוטף את השפה המלודית של מוזיקה ישראלית במובן הכי רחב שלה ולכן יש להם את היכולת לכתוב מנגינות שאתם מוכנים להישבע שתמיד היו שם, חלק ממחזור הדם. כמו שאמרתי, הרבה במשותף.

אז הנה שיר ראשון מהאלבום שבדרך. קוראים לו "קוצים" -

אם לא זיהיתם, זה שיר של גפן. רייכל ביצע וגם מורגש בעיבוד ובהפקה.
כמו כל שיר של גפן, הכל תלוי במנגינה כי המילים הן כרגיל נלקחו ישירות מיומנו של תיכוניסט עם יציאות כמו "אני אדם משומקום, שמחפש לו רק סיבה לנשום". הלחן יפה, אבל רחוק מהגדולים שלו-  משהו משכונת "ממנטו מורי", לא יותר.
דווקא רייכל עוזר לשדרג בשירה ובהפקה שהייתה הרבה פחות מוצלחת אם הייתה נשארת בידיים של גפן. 
אז המילים עדיין קלישאתיות, וההפקה עדיין שמרנית מאין כמוה אבל בהנחה שהחורף מתחיל באמת סוף סוף,  ויש פה שיר שקט שמגיע מאמנים עם כרטיס כניסה חופשי לפלייליסט, מדובר בלהיט.
 הוא ייטחן ברדיו כאילו אין מחר ואני אתלונן, אבל לא תמיד אעביר תחנה.

אני אולי לא מצפה בקוצר לרוח לאלבום המלא שיצא משיתוף הפעולה הזה, אבל אני בכל זאת סקרן. למדתי בדרך הקשה לא להמעיט בערכו של כל אחד מהם לחוד. אני לא מתכוון לעשות את הטעות הזאת כשהם יוצרים ביחד.


יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

תקציר: הבורר 3 פרק 7


טוב גם אני ראיתי היפה והחנון במקום הבורר. הייתי חייב לדעת על מה אלכס וליטל רבו (עדיין לא ממש ברור), שלא לדבר על הרומן בין נלה לאור, החנון שמותר לאהוב כי יש לו ריבועים מתחת לזקן.
בכל אופן מסתבר שממש באותו זמן הבורר עשה ספיישל פרק מחווה ל"אחת שיודעת" כולל שקרים, תככים ולבבות שבורים.
הנה מה שקרה:

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

כוורת: תודה ג'ון.

כרגיל, מתחילים עם הכל במיוט ומשחקים.










חובת הורדה : The League


קומדיות חבר'ה זה כיף. כן, הנוסחה די חוזרת על עצמה והנשים מקבלות בהן תפקידים שנעים על הטווח בין "הכלבה" ל"זאת שהיא כמו גבר אבל עם ציצים" אבל הטמטום המיוחד הזה שאפשר למצוא רק בחבורות של גברים שמכירים מגיל אפס תמיד מצחיק אותי.

בקולנוע הז'אנר כבר זכה לשם Bromedy בעיקר בזכות הצלחת הסרטים של ג'אד אפאטו (וחבריו)  ושל טוד פיליפס (The Hangover ו Old School - איזה מעולה Old School). בין כל בדיחות הפיפי-קקה תמיד אפשר למצוא שם רגעים קטנים ואמינים. כנראה שקל יותר לכתוב על מה שאתה מכיר ואם יש משהו שכותבים אמריקאים מכירים זה איך זה לשבת על הספה, לשחק אקס בוקס ולרדת על חברים שלך.

בכל מה שקשור לטלוויזיה, עוד לא זכינו לביצוע באמת טוב לסגנון הזה. נראה לי שבינתיים הפמליה הייתה הדבר הכי קרוב לסדרת חבר'ה שראיתי, אבל הם לא מצחיקים מספיק ועשירים הרבה יותר מדי מכדי לעשות את זה כמו שצריך.
הפמליה הייתה הדבר הכי קרוב, אבל אז הגיעה The League.


יום שני, 6 בדצמבר 2010

חמישייה : סרטים איומים מעולים (או: חזרה לשגרה)

השבוע האחרון היה שבוע מסריח. אני חושב שכולנו יכולים להסכים על זה.
אבל עכשיו צריך לחזור לשגרה, ובמקרה של חסר תרבות השגרה היא תרבות פופ. לך תביא את עצמך להתעסק שוב בשטויות.
אז מה עושים? לשים שירים שקטים עד שנרגיש שוב בנוח גלגל"צ סטייל?
לדחות את הטראש בעוד כמה ימים כמו האח הגדול?
הרי עוד יומיים אני מתכנן להתעסק במעללי אבי הטחול בכל מקרה, אז כנראה שכדאי לי לקפוץ ישר למים.
יצא לי פעם להשתתף בסדנת צחוק במסגרת איזה טיול גיבוש מהעבודה (לא מאמין שזנחתי את חיי הזוהר בשירות לקוחות). המדריכה הייתה אחת מהבחורות המרגיזות האלה ש...שמדריכות סדנאות צחוק, והכל היה מביך ומוזר ונורא.
אבל לרעיון שהיא ניסתה להעביר שם יש ערך - חיוכים הם דרך דו סיטרית. הם מגיעים מבפנים החוצה, אבל גם מבחוץ פנימה. במילים אחרות, אם תמרח חיוך מזויף על הפנים מספיק זמן, הוא יהפוך לאחד אמיתי.
אני לא בטוח שזה עובד, אבל אני הולך לנסות.

אז בואו נחזור לשגרה ונצלול עמוק לתוך ערימה מהבילה של זבל.
סרט איום מוצלח באמת יכול ברגע הנכון (ותחת ההשפעות המתאימות) להיות מבדר יותר מכל זוכה אוסקר. זה יכול להיות בי מובי מסורתי מלא מפלצות גומי, או שובר קופות בתקציב ענק. מה שחשוב הוא הפער בין כוונות היוצרים להרים סרט ראוי לבין הצחנה שעולה מהתוצר הסופי.

אז תפתחו חלון, הנה חמישה מהאסונות הקולנועיים המצחינים ביותר שאני מכיר:


יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

סינגל : Noah and the Whale - Wild Thing

ל Noah And The Whale יש שיר חדש  שמגיע עם נגן נחמד שכזה.
הנה תראו - 
Get Adobe Flash player

טוב, כבר היו לסולן צ'ארלי פינק רגעים קטנים שהזכירו את לו ריד בעבר אז כנראה שזה היה חייב להגיע. 
Wild Thing הוא מאוד מאוד לו רידי, אבל אין בזה שום דבר רע, כי הוא גם יופי של שיר.
אמנם בפעם האחרונה שהתלהבתי משיר שלהם, זה היה Blue Skies שהיה יפה כמו שהאלבום שהכיל אותו היה משעמם, אז אני עדיין מנמיך ציפיות. 
בכל אופן יש כאן שיר טוב לפתוח לי את השבוע אחרי סוף השבוע האיום הזה.
זה יספיק בינתיים.

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

מתנות לחג


אני אוהב את חנוכה.
אולי אין חופש מהעבודה וכל החג קצת מחוויר ליד הכריסמס הזה שחצי עולם מתכונן לקראתו כרגע, אבל עדיין סופגניות זה טעים, להדליק נרות ביחד זה נחמד וברור שהמכבים היו הגרסה המקורית ל-"300".
בכל אופן, הבאתי לכם קצת מתנות לחג. עכשיו אתם יכולים להתחיל לפתוח את העטיפות בעדינות עד שמישהו יצעק "נו תקרע את זה כבר!", כי מסורת זאת מסורת.


יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

סינגל : Iron & Wine - Walking Far From Home

לIron & Wine יש אלבום חדש בשם Kiss Each Other Clean שיוצא בסוף ינואר. זה יהיה האלבום הראשון שלו בלייבל הגדול Warner Music ובראיונות דובר על אלבום פופ ידידותי בסגנון רדיו שנות ה-70.
לפני יומיים יצא השיר שפותח את האלבום כסינגל ראשון.


תקציר: הבורר 3 פרק 6


עוד פעם היה יום ארוך בעבודה ולא היה לכם כוח לראות את הבורר? או שאולי אחרי הפרק הרגשני מהשבוע שעבר שלא קרה בו כמעט כלום חשבתם שלא תפסידו הרבה גם ככה? אז דווקא השבוע זזו לא מעט עניינים.
בדיוק בשביל זה חסר תרבות לקח חופש מחלה והכין לכם תקציר עם כל המידע ההכרחי.


יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

קונאן נגד האנימטורים מטייוואן

ערוץ החדשות (?) הטייוואני NMA אוהבים לנתח את אירועי השבוע בעזרת קטעי אנימציה מדהימים/הזויים/מדהימים שוב.
אתם אולי זוכרים את הסיכום שלהם למלחמות הלייט נייט בשנה שעברה.
בכל אופן השבוע קיבלנו קרב ענקים בין NMA לקונאן שהחליט ליצור סרטון משלו.
FIGHT!

יום שני, 29 בנובמבר 2010

דבר המבקר


אני זוכר תקופה שבה "מבקר מוזיקה" נשמע לי כמו אחד המקצועות הנפלאים עלי אדמות. לשבת לשמוע מוזיקה כל היום ואז לבשר להמון את דעתי? להילחם למען המוזיקה שאני אוהב? מה עוד אפשר לבקש?
היום אני יודע ששכר זה אחד מהדברים שאפשר לבקש, אבל הייתי בן 14 ומוזיקה בשבילי הייתה אז מלחמה בין כוחות האור לבקסטריט בויז אז כמובן שכיבדתי מאוד את כל אלה שכבר נלחמים עמוק בשוחות.

שגרת האינטרנט שלי אז הייתה מוקדשת ברובה לביקורות. או לפחות החלקיק משגרת האינטרנט שלא היה מוקדש לפורנו שמסרב להיטען, היה מוקדש ברובו לביקורות.
רולינג סטון, ספין, Wall Of Sound עליו השלום וכמובן, המתחרה החדש והצעיר פיצ'פורק היו רק חלק מהסבב היומי. פיצ'פורק הפך תוך זמן מאוד קצר לדבר הראשון שאני קורא אחרי שהאינטרנט היה מסיים את שיר ההתחברות הקטן שהוא היה עושה פעם (קצת מתגעגע לצלילים ההם. הם עזרו לבנות ציפיה) ובצדק. הם הכירו לי משהו חדש כמעט כל יום, ונתנו לי משהו מקורי (או מעצבן) להגיד כמעט על כל דבר שהפך לקונצנזוס. בקיצור מצאתי בהם מקור מידע שיעזור לי להשיג את הדבר שבן 14 רוצה יותר מכל - ייחוד. רצתי לשמוע כל דבר שהם אהבו, נהניתי מכל טיפת ארס שהם שמרו לאלבומים שהם שנאו ורציתי ללמוד איך כותבים כאלה ביקורות מקוריות ומודעות לעצמן כמו אלה של ברנט דיקרסנזו.


יום שישי, 26 בנובמבר 2010

חמישייה : בחורות עם גיטרה

לפעמים שירים חוזרים אליך בהפתעה. 
אני יושב לתומי ומנסה לעכל קצת את כל המוזיקה החדשה שניתחת עלי מכל הכיוונים השבוע ופתאום, משום מקום, שיר אחד שלא שמעתי מזמן מחליט להתיישב לי באמצע הראש ולהקים התנחלות -
Regina Spektor - That Time


וככה במקום לצלול לחדש של אדון ווסט אני בכלל מזמזם לי שוב ושוב את ריף הגיטרה המטופש הזה ואת השורה המצחיקה על המנדרינות ("So cheap and JUICY!"), ופתאום השבוע הזה נהיה שבוע של בחורות מגניבות עם גיטרה (גם אם אצל רג'ינה זאת הייתה רק חריגה רגעית מהפסנתר). דווקא היה ממש כיף.

הנה החמישייה שלהן:


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

סבתא קוראת טוויטים של קניה. כמובן.

אף אחד לא יצר את הסרטון הזה. הוא תמיד היה שם, מחכה לרגע הנכון.

תקציר: הבורר 3 פרק 5


נו בנות? אז ויתרתן על הבורר כי זאת סתם סידרת בורקס מלאה בפנטזיות של ערסים?
אז שתדעו לכן שדווקא השבוע כולם התחברו לעצמם ובכו. ואתן פיספסתן.
סתם נו... חסר תרבות יעדכן אתכן בכל הפרטים! ואחר כך נוכל לעשות קרב כריות בתחתונים ולדבר על בנים!

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

מתקפת פופ


אני בנאדם של חורף. מצב הצבירה הטבעי שלי הוא פוך (שזה איפשהו בין מוצק לנוזל אם שאלתם את עצכם).
הבעיה היא שלא רק שאני גר במדינה שמלכתחילה החורף בקושי מוכן להתארח בה כאילו הוא ילד ואנחנו הדודה שחושבת ששקדים מצופים זה ממתק, אלא שהשנה הוא בכלל הלך לאיבוד בדרך.
אז אני יושב פה ומזיע באיזה לופ קיץ לא נגמר ולא ממש מוצא את עצמי. לפחות היקום עדיין דואג לי ומנסה להכניס אותי חזרה לאוירת הקיץ עם מנה גדושה של פופ שתוקף מכל החזיתות. הנה מה שנחת עלי השבוע:


יום שני, 22 בנובמבר 2010

מקום טוב בצד (או: מה למדתי מדודו אהרון על אמונה)


בואו נדבר רגע על איכות.
אני פותח רדיו ומקשיב לכמה מהאמנים הכי מצליחים בישראל ומתמלא תסכול. אני יודע שהרוב המוחלט של השירים האלה הוא זבל, אני יודע שדודו אהרון לא עושה מוזיקה טובה אבל אני לא יכול לעשות עם זה כלום.
ולא רק כי אסור לפתוח פה מחשש שהמון אנשים (טוב, אולי לא פה. חסר תרבות זה לא מאקו) יקראו שתי מילים מהכותרות (משהו בקשר לדודו אהרון) וכבר ידאגו להסביר לי כמה אני גזען (לא), אליטיסט (יש מצב) תל אביבי (שום סיכוי) ושלא יעזור לי כלום, הקהל בחר. וכמובן שצריך להוסיף שלל הסתייגויות על איך שאני לא מדבר רק על מוזיקה מזרחית אלא על מגוון שלם של זבל, בין השאר גם אותו פופ טורקי מיובא באריזות למיקרו שמוכרים בערוץ 24.
כל זה יהיה מציק, אבל הדיכאון האמיתי כאן הוא שאין לי מה להגיד מלכתחילה כי אין דבר כזה מוזיקה טובה.
כולנו הסכמנו באיזה שלב ש"יופי" ו"טוב" הם סובייקטיביים בכל מה שקשור לאמנות. לא בטוח אם זה מוצדק אבל זה המצב.
אז אם אלה הכללים, מה  זאת מוזיקה "טובה"? מה הקריטריון?


יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

איך לא ידעתי על זה - Mumford and Sons, Laura Marling & Dharohar Project


אז מסתבר שהדבר הזה יצא כבר ביולי, אבל לא ידעתי מזה עד היום אז אולי גם אתם לא.
ב-2009 הפולקרים הבריטים המצוינים לורה מרלינג ו Mumford and Sons (ממפורד ובניו?) התחילו שיתוף פעולה עם הרכב הפולק ההודי שכולנו מכירים ואוהבים Dharohar Project.
הם עשו מסע וסיבוב הופעות בהודו עם ביצועים של שירים של כל השלושה בעיבודים חדשים, לפעמים עם שילובים של שירים של Dharohar בתוך אלה של מרלינג או ממפורד באיזה מין מאש אפ בהופעה חיה.
הסיבוב המוצלח בהודו הוביל לסיבוב מוצלח בבריטניה השנה, ולבסוף ל EP בן ארבעה שירים בעל השם המושקע "Mumford and Sons, Laura Marling & Dharohar Project EP".


קולנוע: Ynet נגד וואלה


הי, בואו נלך לסרט!
רעיון מעולה אני יודע, אבל כדי לבחור מה שווה לראות כדאי שנבדוק מה מספרים המבקרים.
בוא נראה...
מה אם "חיים כמו שמכירים" החדש עם קתרין הייגל?
וואלה תרבות :
יותר מכל, האמינות רבת העוצמה של הסרט באה לידי ביטוי במונולוגים ובדיאלוגים שלו. ב-114 דקותיו, אחראי "חיים כמו שמכירים" לכמה מחילופי המילים המשכנעים והיפים שנשמעו לאחרונה על המסך הגדול. 
נשמע טוב!

Ynet :
בקרב האמזונות האדיר נראה כי קתרין הייגל ניצחה את קייט האדסון וזכתה בתואר השחקנית הכושלת של ז'אנר הקומדיה הרומנטית.
טוב, אז אולי לא.


יום שישי, 19 בנובמבר 2010

בהופעה: קולין מלוי מבצע שירים מהאלבום הבא של ה-Decemberists

תחנת הרדיו KEXP העלתה לפני כמה ימים ביצועים חיים מתוך הופעה של קולין מלוי אצלם.
בין השאר הוא גם ניגן עוד כמה שירים חדשים מהאלבום הבא של ה- Decemberists.
מעניין לשמוע את השירים החדשים בגרסאות האלה. זאת אפשרות להקשיב לשירים בגרסאות קרובות לאיך שהם נכתבו לפני שנוכל לשמוע את גרסאות האולפן כשהאלבום יצא בינואר (כלומר כשהוא ידלוף בסוף דצמבר).


קליפ: Arcade Fire - The Suburbs

שני דברים שאני יודע:
1. קליפ של הארקייד פייר תמיד שווה לראות.
2. קליפ שביים ספייק ג'ונז תמיד שווה לראות.

אז שמחתי לשמוע באוגוסט שארקייד פייר עובדים על קליפ עם ספייק ג'ונז.
הנה התוצאה המעניינת מאוד -

אני קצת קשה הבנה היום - מישהו הבין למה פתאום הילד הגבוה שונא את הג'ינג'י?
(אפשר לדעת שזה קליפ של ספייק ג'ונז כי איכפת לי מה קרה בין שני הילדים האלה. הבחור יודע לספר סיפור.)

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

העולם יפה.

אולי עברתם שבוע קשה, פגשתם רק אנשים מרגיזים, הרחתם בעיקר עשן של אוטובוסים וראיתם מהחלון רק דודים ובטון אז תנו לי להזכיר לכם שהעולם יפה.
ה USGS (שקר שקר גאולוגי) משתמשים בתמונות לוויין למטרות מחקר. הלוויינים האלה יודעים גם לשנות את הצבעים בתמונות לפי כל מיני מדדים, אז ה USGS יצרו סדרת תמונות של כל מיני מקומות בעולם עם צבעים מעוותים סתם בשביל הכיף וזה יצא נורא יפה. הנה כמה נבחרות:



תקציר: הבורר 3 פרק 4


"הפעם אין סיכוי שאני מפספס הבורר" - אתם, עשר דקות לפני שנרדמתם על הספה, מתנחמים בעובדה שלפחות תמיד יהיה לכם את התקציר של חסר תרבות.
אז נתחיל?


יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

אם במאים אחרים היו מביימים את The Social Network

זה יספיק בשביל לסיים את היום הזה מחוייך -



College Humor תפסו כאן יפה את הסגנונות של כל החשודים המידיים.
הגרסאות של ווס אנדרסון וגיירמו דל טורו מוצלחות במיוחד...




חמישייה : שירי סיפור


כל כותבי השירים האהובים עלי יודעים לספר סיפור. נדרשת יכולת מדהימה כדי לתפוס בכמה בתים ופזמון סצינה או סיפור שלם בצורה מדוייקת וכשזה מבוצע טוב זה מאוד מרשים בעיני.
בגלל זה כל כך מתסכל לראות את התופעה המתפשטת במיינסטרים הישראלי של שירים על כלום.
אני לא מדבר כאן על אמני פופ קליל שמלכתחילה לא מתיימרים להשקיע יותר מדי במילים שיוצאות להם מהפה, אלא על אמנים מהזן הרגיש והעמוק שמנסים למכור קשקושים חצי רוחניים על איך שהזמן מסמן שאריות של החיים או על הצטרפות לים הרחמים בתור אמנות. מצד שני, אולי גם היכולת לכתוב מילים שנשמעות כאילו הן אומרות משהו כל עוד לא מנסים לחשוב על זה היא אמנות בפני עצמה אז שיהיה.

בכל מקרה החמישייה הזאת באה להזכיר שיש בעולם גם כמה אמנים שעדיין מנסים לומר משהו מעניין ושהכל יהיה בסדר.
אז בואו נספור לאחור חמישיית שירי סיפור נפלאים ובסוף נתנשק.


יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

הולוגרמה בהופעה חיה

הנה הזמרת היפנית המצליחה Hatzune Miku מבצעת בהופעה חיה את הלהיט שלה World Is Mine מול קהל מעריצים מטורף.


העולם נהיה מוזר.



קלאסיקה אישית: יונתן רזאל - סך הכל


רק לפני שבוע כתבתי כאן על החשיבות שבפתיחות גם לאמנים שמגיעים מקצוות אחרים לגמרי בקשת המוזיקלית ובכל זאת בכל מה שקשור למוזיקה שמגיעה מיוצרים דתיים הפתיחות הזאת תמיד הייתה ממני והלאה.
אולי כל העניין קל יותר כשרק המוזיקה מדברת בשפה שאתה עוד לא לגמרי מכיר. אבל מה קורה כשהמילים הן אלה שזרות לגמרי לעולם שלך? בשבילי זה כבר הרבה יותר מסובך.
מצד שני, בהתחשב בקטלוג הנרחב של ג'יי זי שיושב לי באייפוד והניסיון המצומצם שלי בסחר בסמים כנראה שאני עדיין לא ממש מדייק. אני אוהב המון מוזיקה עם מילים שלא קשורות לחוויות שלי בשום דרך אז כנראה שהשאלה האמיתית שאני צריך לשאול היא למה במשך שנים לא רציתי להקשיב ליצירה של אדם דתי? למה עם כל הקשקושים שלי על סקרנות במוזיקה עדיין העברתי תחנה ברגע שמישהו שר "אלוהים"?

Girl Talk - All Day - עדכון


עוד שלושה דברים בקשר לחדש של Girl Talk:

1. השרתים של Illegal Art לא ממש עומדים בעומס, אבל אפשר כבר להוריד באלף מקומות אחרים. לדוגמה כאן.

2. בויקיפדיה כבר עלתה רשימת הסימפולים המלאה.

3. הוא אדיר.

יום שני, 15 בנובמבר 2010

האלבום החדש של Girl Talk להורדה!


מה אתם עושים עכשיו?
טעות. אתם מורידים עכשיו אלבום חדש של Girl Talk!
קוראים לו All Day ואפשר להוריד חינם אין כסף כאן.


ביקורת טלוויזיה: שחקו אותה בגדול



משרדי רשת, לפני שבועיים.

חליפה #1 - זה לא יכול להימשך ככה. קשת מאכילים אותנו אבק ברייטינג, כבר שנים שלא עשינו תכנית אחת שאנשים מדברים עליה יום אחרי. אמנם יש לנו את חבורת הטאלנטים הטובה ביותר בארץ, משלום אסייג ועד אנה ארונוב אבל זה לא מספיק! הגיע הזמן לקצת יצירתיות. אנחנו צריכים תכנית חדשה ומהפכנית שתשנה את פני הטלוויזיה בישראל ותחזיר אותנו לתמונה!

יום ראשון, 14 בנובמבר 2010

רגע/שיר : Eels - Going To Your Funeral Part 1




אוף איזה חום. אנחנו נזיע שם כמו חמורים עם השחור הזה.
כולם חושבים שאני צריך לומר משהו. גם אני חושב שצריך לומר, אבל משהו אחר.
אז עוד מעט אני אקיא מילים בארמית שלא אומרות לי כלום. אם הבנתי נכון זה משהו על איך שגם אם כולם פה באבל אנחנו עדיין זוכרים איזה גבר אלוהים. וואלה יופי.
אחרי הארמית הם ירצו איזה משהו מהלב עם הרבה "אדם גדול" ו"אני לא אשכח איך...". כבר עדיף הארמית.
אלוהים כמה שהיית שונא את זה.
לא משנה, אין לי כוח להתווכח עם אף אחד. לך בטח היה כוח אבל אתה לא ממש זמין כרגע.
בוא פשוט נגמור עם זה מהר וכולם יעופו לך מהבית.
אני שוטף פנים ויוצא. מישהו רוצה לומר לי שהוא נורא מצטער. אין לך על מה, אני אפילו לא יודע מי אתה.
אני כבר אשמע אחר כך כמה זה לא היה יפה מצידי. אין פטור מנימוסים. גם לא היום.
האוטו רותח ובלי לשים לב אני מנגב זיעה מהגב עם הכיפה שעדיין ביד שלי.
בעלייה לבית הקברות אני בוהה מהחלון בעמק שמתגלה לאט.
מזמן לא שמתי לב כמה יפה פה.

חובת הורדה : Terriers


Terriers היא סדרה שלא קל למכור. התיאור השטחי שלה מושך את האנשים שלא יאהבו את התוכן שלה, ודוחה את האנשים שיתאהבו בה (להלן, אתם).
בואו ננסה בכל זאת - הנק דולוורת', שוטר ואלכוהוליסט לשעבר ולשעבר (דונל לוג, שאתם מכירים מאלף סדרות אחרות), מחזיק עסק בילוש פרטי קטן וחסר רישיון עם חברו הטוב בריט (מייקל ריימונד-ג'יימס). להנק יש גרושה ואחות סכיזופרנית, לבריט יש חברה, לשניהם אין כסף. לאורך העונה הם מסתבכים בחקירה שגדולה עליהם בכמה מידות. זהו בגדול.
נשמע כמו עוד סדרת פשע פרוצדורלית עם אנטי גיבור שאוהבים למרות (או בזכות) כל הפגמים?
אז טריירס הרבה יותר מוצלחת מזה וזה די דופק אותה בכל מה שקשור לרייטינג.
כל מי שהגיע לתכנית בשביל קצת פשע, קצת בדיחות, אולי איזה בחורה אסירת תודה עם עיניים דומעות קיבל סדרה שמתעקשת להימנע מהצפוי. הצופים הבררנים יותר לא ממש חשבו שיש להם מה לחפש שם.


יום שישי, 12 בנובמבר 2010

חיים שלמים בפייסבוק

איזה יופי.


סינגל : מארינה מקסימיליאן בלומין - עמוק בטל



מארינה מקסימיליאן בלומין היא בחורה יומרנית. מהבחורות המציקות האלה שלמדו במגמת תיאטרון, מחליפות "אני חושבת" ב"אני מרגישה" ומשקיעות יותר מדי בתחפושות לפורים. אלה שמזיעות מרוב מאמץ שתשימו לב לרוח המרתקת והחופשייה שלהן.
אולי (בטוח) אני סתם מחליף אותה עם הבחורות שהיא מזכירה לי, אבל זה לא משנה בכל מקרה כי למארינה מקסימיליאן בלומין מותר להיות מעצבנת. מותר לה כי ליומרות שלה יש כיסוי.


יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

תקציר: הבורר 3 פרק 3


גם אתם ראיתם אתמול "היפה והחנון 2" במקום את הבורר? בטח שראיתם, היפה והחנון 2 זאת התכנית הכי טובה בטלוויזיה ואתם אנשים שמזהים יצירת מופת כשהם רואים אותה.
בטח גם אמרתם לעצמכם "גם ככה בחסר תרבות יהיה תקציר של כל מה שפספסתי". צודקים.

חמישייה : יום מוזיקה חינמית שמח!


כמו בכל שנה בעשירי לנובמבר אנחנו חוגגים את יום המוזיקה החינמית הרשמי של חסר תרבות.
קוראים ותיקים מוזמנים לעדכן את החדשים בהלכות החג - קישוטי האוזניות, ריקוד הארנקים הסגורים, שירה קולנית של "חינם זה נעים לי" והמשחק הזה עם הביצה הקשה והכפית.
ועכשיו שכולנו מעודכנים, בואו נשב, נקרא את חמישיית החג ואחר כך נאכל עוף.


יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

ג'ק ווייט וקונאן אובריין בקאבר ל Twenty Flight Rock

Welcome back Coco.

תקועים.

DSC_0679e

אני אוהב לדבר על מוזיקה (אני חושב שזה די ברור לכולנו) ואני די משוכנע שאני יכול לעשות את זה עם כל אחד.
אם תרשו לי שניה של שנטי בנטי - אין בנאדם בעולם הזה שלא יכול להעשיר אותי באיזו דרך אם ירצה, ואני אותו. מוזיקלית ובכלל.
אם זה אספן הויניל השרוט שהזהיר אותי שהסמיתס עומדים לשבור לי את הלב, או הבחור מהאבט"ש שהזריק לי את רדיו "קול הלב והנשמה" לוריד, החבר שמחק ברגע את כל ההתנשאות המטופשת שלי על היפ הופ ישראלי עם כמה בתים של פלד ואורטגה או אבא שלי עם הסימפוניות עוצרות הנשימה של מאהלר (או כמו שקראתי להן בגיל 10 - השיעמום הזה).
אם אתה רוצה ואם אני מוכן להקשיב, יש לך משהו ללמד אותי.

ובכל זאת, דווקא בשכונה הכללית של הטעם האישי שלי, מתגוררים לא מעט אוהבי מוזיקה שסיימו ללמוד. אלה האנשים שעד שסיימו תיכון (או אולי צבא) הספיקו לחלק את עולמנו המוזיקלי בעבר בהווה ואף בעתיד לשלוש קטגוריות קלות לשינון:
1. איכות.
2. חיקוי לאיכות מהעבר.
3. חרא.
כמה נוח. כמה קל.


יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

דון דרייפר אומר What?

הראש של אמרי. לילה.
תא מוח #1 - "מה היינו עושים לפני יוטיוב?"
תא מוח #2 - "אנא עארף? כבה את האור ותן לראות."
*צרצרים*


ה What החביב עלי - 1:20.

חובת הורדה? The Walking Dead



בידיים הנכונות, זומבים תמיד היו כלי תסריטאי נפלא לומר משהו על הטבע האנושי, לטוב ולרע.
בסרטים הטובים של הז'אנר הזומבים הם יותר מעוד מפלצת לברוח ממנה, הם מראה מעוותת. מהביקורת על תרבות הצריכה של Dawn of the Dead ועד הניצול המיני המחריד ב Deadgirl, בסופו של דבר המפלצות האמיתיות הן תמיד אנחנו.

The Walking Dead החדשה של AMC היא סדרת הזומבים הראשונה בטלוויזיה ובהתאם יש לה לא מעט ציפיות לעמוד בהן. היה איזה חשש שהגרסה הטלוויזיונית לז'אנר תביא לנו זומבים לייט עם שלל חריגות מהחוקים הבסיסיים של מה זומבי יכול ולא יכול לעשות. בקיצור, שלא נגמור עם עוד "דם אמיתי".
 אם זה לא מספיק, היא גם מבוססת על סדרת ספרי הקומיקס המבריקה של רוברט קירקמן ואם יש אנשים שממש לא אוהבים שמחרבים להם את הקלאסיקות, אלה חובבי קומיקס.

אפשר לומר ש The Walking Dead עומדת ברוב הציפיות בכבוד גדול.


יום שישי, 5 בנובמבר 2010

סרטים מפורסמים בלגו? סרטים מפורסמים בלגו.

לאמן הלגו אלקס איילר יש חשבון פליקר והמון זמן פנוי. בגלל זה אפשר למצוא שם דברים כאלה -

Inception



ביקורת אלבום: ירונה כספי - אגו


בזמן האחרון הבנות לוקחות בגדול.
אני מסתכל על ערימת האלבומים הישראליים האחרונים שקניתי (עדיין ליד המיטה) וחושב על אלה שאני מצפה להם ו... בואו נאמר שקל לזהות מוטיב -
רונה קינן, אמילי קרפל, שירלי קונס, דניאלה ספקטור, קרולינה, נינט, מיכל גבע, כל החתיכים אצלי, רישומי פחם בצבע, ג'ירפות, יעל קראוס, עינב ג'קסון כהן (בינתיים רק הדמו) ועכשיו ירונה כספי.
במילים אחרות, חוץ מכמה יוצאים מהכלל המשותף לרוב היוצרים שהכי עניינו אותי בשנה האחרונה הוא שחלות.
כמובן שאני מפספס כרגע אין ספור דוגמאות לגברברים צעירים שכותבים את השירים הכי מעניינים בשכונה אבל כשאני מנסה לחשוב על כמה כאלה אני נתקע בערך אחרי שלושה שמות (אביב גדג', איתמר רוטשילד ויהוא ירון אם שאלתם את עצמכם). לא בטוח מתי זה קרה אבל לפחות מנקודת המבט (שמע?) שלי, שוטף לאחרונה את הארץ גל מבורך של יצירתיות נשית.

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

סינגל : Decemberists - Down By The Water


לפני יומיים הדצמבריסטים שחררו הודעה על אלבום חדש בשם The King Is Dead וגם פרגנו הורדה חופשית לסינגל הראשון - Down By The Water. ועל זה נאמר - ווהו!
בשיר מתארחים גם פיטר באק על הגיטרה 12 מיתרים וג'יליאן וולץ' בשירה ועל זה נוסיף - או יה!
ועכשיו שסיימנו להביך את עצמנו בקריאות שמחה (רק אני עשיתי את זה בקול רם?) בואו נשמע.


לבקש לפיטר באק לנגן בשיר שנשמע כל כך כמו The One I Love זה קצת חוצפה לא? אני כל הזמן מחכה שקולין מלוי יתחיל לשיר "fiiiree....".
יכול להיות שאני מתבלבל והצליל של הגיטרה של באק הוא זה שגורם לשיר להישמע כל כך כמו R.E.M אבל בכל מקרה, R.E.M של פעם זה בהחלט צליל ראוי לחיקוי ואם מישהו יכול לחקות אותו אבל גם לתת ערך מוסף אלה הדצמבריסטים.
בתור חלק ממיעוט קטן ולוחם שחושב ש The Hazards Of Love היה אלבום מצוין שמחתי לשמוע שהלהקה שימרה כאן את האווירה המשוחררת והחיה יותר שבסאונד של האלבום ההוא, ואחרי שנפלתי לגמרי גם מהתרומה המעולה שלהם לאוסף Dark Was The Night אפשר לומר שהציפיות שלי כרגע די בשמיים.
את השיר אפשר להוריד כאן ו The King Is Dead יוצא ב- 18 לינואר, ועל זה נאמר - נו כבר.



תקציר: הבורר 3 פרק 2


היה לכם שבוע קשה, אני יודע. אפילו לא הספקתם לראות מה קרה ב"הבורר" ונראה שהתקווה אבדה.
אין מה לדאוג, חסר תרבות כאן בשבילכם. הנה מה שפספסתם.


יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

אוי זה אדיר - שמות להקות באייקונים


כמה אתם מזהים?

ותודה ל Buzzfeed שדאגו שאני לא אעבוד היום.



חמישייה : אליוט סמית' למתקדמים



לפני יומיים Kill Rock Stars הוציאו אוסף חדש של אליוט סמית' בשם An Intoduction To... Elliott Smith וכשמו כן הוא.
זאת באמת נקודת התחלה מצויינת ליצירה שלו, ויש כאן את כל השירים שהייתם מצפים לקבל באוסף כזה, אפילו אם הוא די מתעלם מהשנים שלו ב Dream Works (כלומר אין פה כמעט כלום מ XO ו Figure 8).

בכל מקרה, האוסף הזה גרם לי לשקוע שוב לתוך המלנכוליה היפה של סמית' בימים האחרונים. סמית' הוא מהאמנים האלה שמשתלטים עלי לתקופות שלמות. יש אמנים כאלה, שאחרי ששומעים שיר שלהם כל מה שאפשר לעשות זה לשמוע עוד שיר שלהם, וסמית' הוא חבר כבוד במועדון הזה לצד שמות כמו דילן, קוסטלו ופרינס.

אז החמישייה הזאת היא של non album tracks (איך מעברתים את זה?) של סמית' שאני אוהב במיוחד, אבל באמת שהפעם יכולתי לשים כאן גם חמישים.

יום שני, 1 בנובמבר 2010

השלטים הטובים ביותר בעצרת של סטוארט וקולבר


ה"עצרת להשבת השפיות" של ג'ון סטוארט וסטיבן קולבר הייתה כיף גדול לצפיה גם אם היא לא תשפיע יותר מדי על השיח הפוליטי בתקשורת האמריקאית. בלי קשר לבעיות הספציפיות שהממשל האמריקאי צריך להתמודד עימן, המסר המרכזי כאן היה נגד דילול הדיון התקשורתי בבעיות האלה והפיכתו לחילופי ססמאות ריקות של "אנחנו והם" וזה מסר שאפשר להזדהות איתו גם כאן.
כנראה שהכיף הוא בעיקר בעצם הידיעה שיש בעולם עוד אלפי אנשים ממש כמוך (קצת כמו הכיף באינדינגב). סתם נחמד לראות שיש עוד המון אנשים שרק רוצים שכולם יפסיקו לצעוק ויתחילו להקשיב,  שרוצים לנהל דיון ולא קרב ומפחדים מהבורות המרוצה מעצמה שמתפשטת במהירות מסביבם. נכון שהאנשים האלה נמצאים בצד השני של הכדור אבל בכל זאת יש בזה משהו מנחם.
אה והם גם נורא שנונים! כמה שלטים מצויינים בעצרת אחת -


סינגל : איטליז - Berlin

אטליז הם אחת מהלהקות שאני הכי מעריך שעושות מוזיקה שאני הכי לא אוהב.
תמיד העדפתי שירי פופ הדוקים של שלוש דקות (פול סיימון שכרגע מתנגן לי ברקע הוא דוגמה מצויינת) על פני קטעים מתקדמים של 12 דקות בחמש שמיניות. סתם העדפה אישית - "מתקדם" בשביל אחד הוא "אוננות" בשביל אחר.
מצד שני, זה פשוט יפה לראות להקה שיודעת לנגן כל כך טוב, שיודעת למלא במה ושעושה את זה כמה שיותר.
אטליז הם להקה שעובדת קשה ואי אפשר לא לכבד את זה.
והנה היום אטליז מוציאים הצעת פשרה במיוחד בשבילי - Berlin, סינגל חדש מתוך Teasing Nature (האלבום השלישי שבדרך) והדבר הכי קרוב לשיר פופ של שלוש דקות שהם עשו עד היום.


המילים לא מעניינות במיוחד - כביכול השיר עוסק ב"צלילה לתוך בריכת זוהר אורבני מסנוור המסתיימת בהתפכחות". נגיד.
תרשו לי לדבוק בפירוש שלי, לפיו השיר עוסק בחבורת נגנים מוכשרים שהחליטו לתת לכם מנה של מלודיה ממכרת בזרם גבוה לפני שהם חוזרים ליצור סיפוקים טיפה פחות מיידיים.
אם יש עוד כמה כאלה ב- Teasing Nature אני בעניין.
אפשר להוריד את הסינגל כאן.

יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

כוורת: שינה

אני עייף.
* רק האלכסון שמאל למעלה לימין למטה מוזיקלי. עדיף להפעיל הכל במיוט חוץ מאחד מאלה.










Parks and Recreation חוזרת ב 3D!


העובדה שהעונה השלישית עוד לא עלתה בגלל שנותנים מקום ל Outsourced (סדרה חדשה מלאה בבדיחות קורעות על איך שהודים הם טיפשים ויש להם אוכל חריף) זה פשע.
לא הייתי מצפה לכזה מהלך מטופש מהרשת שהורידה את קונ... לא משנה. 
תוחזר Parks and Rec לאלתר. שבוע טוב.

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

קלאסיקה אישית: Nicolai Dunger - Soul Rush


קלאסיקה אישית זאת הדרך שלי לכתוב על דברים שמבחינתי הם לגמרי חובה, אפילו שאולי לא נכנסו אף פעם לכל מיני רשימות סיכום שנה או עשור למיניהן. יהיו כאן בעיקר דברים שנדמה לי שרק אני אוהב. לא משנה מה.
אם לא הכרתם קודם וניסיתם אז אני שמח, אם כן הכרתם וכתבתם "הי אמרי גם אנחנו אוהבים את זה!" אז אני גם שמח.
בקיצור אני לא יכול להפסיד כאן.

בכל מקרה הקלאסיקה האישית הפעם היא אלבום יפיפה. אני בנאדם שנוטה להשתמש בתארים כאלה קצת בקלות (אני הילד שצעק "זאב יפיפה") אז אולי אני צריך מילה יותר טובה. האלבום הזה הוא תרופה.
בכל פעם שיש לי איזה יום מאוס, כשכל מי שנקלע לדרכי רק מרגיז אותי, כשכל העולם מרגיש כמו תור בדואר, אני שם את האלבום הזה והופ! מתחלפת עדשה. פתאום הכל מואר יותר, האנשים טובים יותר וכל הדאגות שלי מודות שאין בהן הרבה טעם ולוקחות הפסקת קפה.


מה שפספסתם ב"הבורר"

לטובת כל מי שלא ראה הבורר, הנה מה שקרה השבוע -

מכירים התחלות טרנטינו בשקל? כשדמות נמצאת במצב הזוי ואז חוזרים אחורה בזמן כדי לראות איך היא הגיעה לשם?
אז בהתחלת הפרק נדב בורח משוטרים שיורים לכיוונו ואז חוזרים 25 דקות אחורה.
הבעיה היא שהדבר הזה רק עובד כשאתה סקרן לדעת איך הדמות הגיעה למצב הזה. מעניין איך נדב הגיע למצב הזה... אולי זה קשור לפעם ההיא שהוא דקר מישהו עם כד לפני 25 דקות? טוב נו.
אז חזרנו אחורה - כולם בדן אכדיה בסרטים כי נדב דקר את יגאל הנאצי. עם כד. בדן אכדיה.
הטחול מרוצה, יוסי מביך, נדב בשוק, הבורר מאוכזב מכולם ומזמין אמבולנס לנאצי.
נדב - "אני לא עבריין, רק דקרתי את יגאל הנאצי עם כד. אני אחכה לשוטרים."
הטחול - "תברח, דביל."

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

קליפ/טריילר : Daft Punk - Derezzed


מי שגדל בשנות ה-80 יודע שהיתה תקופה ש Tron היה הסרט הכי מגניב בעולם, וכמו כל דבר שהיה מגניב פעם, הוליווד רוצה לחדש אותו עם המון שחקנים יפים וצעירים (ואיזה תפקיד אורח לכוכב המקורי, ג'ף ברידג'ס), מלא CGI ולפחות שלושה מימדים.
בדרך כלל דברים כאלה רק מסמלים את המוות של כל מה שיצירתי בקולנוע של האולפנים הגדולים ובלה בלה בלה, אבל הפעם זה Tron שזה סרט שנועד בדיוק בשביל הדברים האלה.הסרט הזה נועד במקור להיות חוויה מהממת ויזואלית וזה מה שהוא היה לפני 30 שנה (בערך.  תבדקו ב Imdb אין לי תחקירנים), ועכשיו... עם כל הרצון הטוב, מהמם הוא כבר לא ואם יש משהו שהוליווד יודעת לעשות עכשיו טוב זה צורה בלי תוכן.

אבל הנה מגיעה ההברקה האמיתית - את הפסקול של הסרט שמתרחש כולו בתוך עולם של פנטזיה ממוחשבת יצרו דאפט פאנק.
לזה קוראים שידוך מושלם.
עד עכשיו היה קצת קשה להתרשם מהעבודה שלהם בטריילרים, אבל היום שוחרר מין קליפ/טריילר שכזה לאחד מהקטעים מהפסקול.
קוראים לזה Derezzed וזה נשמע ככה:


נשמע קצת כמו Justice אבל Justice נשמעים כמו Daft Punk אז זה קצת ביצה ותרנגולת (בעצם זה לא, Daft Punk באו קודם. תשכחו מזה). בכל מקרה, שעה וחצי של אפקטים משוגעים, לייזרים וקטעים חדשים של Daft Punk נשמעת לי כמו טריפ לא רע בכלל. מי צריך עלילה, רק תגיעו דלוקים.

יום שלישי, 26 באוקטובר 2010

חמישייה: פודקאסטים משובחים


פעם הייתי מכור לרדיו. במקום שעכשיו מחובר אליו האייפוד ישב ווקמן אדום עם מדבקות שירשתי מאחותי והעביר את היום עם קלטות האוסף שלי (יום שלם להכין קסטת אוסף על טייפ דאבל קאסט - אני זקן) אבל בעיקר עם רדיו. קוטנר בצהריים, היפות והאמיצות, ציפורי לילה,  היפופוטם, עסק שחור, תכניות הצהריים שגלי צה"ל היו שמים בקיץ (זוכרים את "בשנטי עם בני בשן"?) - כולם מילאו את הרקע של היום שלי.

אבל אז הגיע עידן הנגנים הדיגיטליים ומאז שמעתי מוזיקה בלבד. עצם הרעיון של להפעיל את הרדיו בדיוק בשעה מסויימת כדי לשמוע מישהו מדבר כבר נראה לי די מוזר. קצת שכחתי כמה נחמד סתם לשמוע אנשים מעניינים אומרים דברים מעניינים עד שהתחלתי להוריד פודקאסטים. בשבילי פודקאסטים הם תגלית די חדשה, כלומר תמיד ידעתי שיש משהו כזה אבל לא ממש הבנתי למה זה טוב, אז תסלחו לי אם אני מספר לכם דברים שאתם יודעים מזמן.
הפודקאסט הוא ההתפתחות הטבעית של הרדיו - רדיו להורדה לפי דרישה בכל נושא ובכל סגנון בפורמט שמתאים לנגנים דיגיטליים. הכי נוח לחפש פודקאסטים מעניינים באיי טיונס. יש ים תכנים וכמעט הכל בחינם. פשוט משוטטים, מקשיבים קצת ואם משהו מעניין עושים מנוי והאייטיונס כבר יוריד לכם תכנים חדשים.  הפורמט הזה עדיין יחסית צעיר ובגלל זה קורים שם כרגע הרבה דברים מעניינים, אבל הם מסתתרים בין ערימות של זבל.

מה שמביא אותי לחמישייה של היום - פודקאסטים משובחים.
כרגיל נספור לאחור, ניצור מתח מדומה בעזרת היררכיה מזוייפת ונשגר עוד טיל.