Pages

יום חמישי, 31 במרץ 2011

אלבום להורדה : Body Language - Social Studies EP


ברוכים הבאים למסיבה החלקלקה בעיר. Body Langauge הם רביעייה ברוקלינאית (כמובן) שאוהבים את הסינת' פופ שלהם Fאנקי במיוחד. זה השלב שבו אני אמור לספר לכם איך שאולי זה לא מקורי אבל זה עדיין טוב, וזה באמת מה שהייתי אומר על סמך שני השירים הראשונים ב-EP הזה (השני שלהם) אבל אז הגעתי לשיר הנושא, Social Studies, ועפתי לקרשים. Body Language הם משהו מיוחד מאוד.

הצליל אולי מסונתז ברובו אבל הכתיבה שלהם מדויקת וחמימה, והדרך שבה הלהקה בונה את השכבות של השירים שומרת על אווירה מאוד גמישה וטבעית. בקיצור, הם מדלגים בקלילות מעל רוב המחלות השכיחות יותר של הז'אנר.

אם בא לכם לקבל ארבעה שירים רקידים ומתוקים בחינם, אתם מוזמנים לקפוץ לבנדקמפ שלהם או להקשיב ולהוריד כאן בתחתית. יום חמישי שמח וכאלה.



קליפ ראשון מה-Fleet Foxes החדש

הטוויטר של פליט פוקסס הפך למכרה זהב בשבועות האחרונים עם טעימות ראשונות מ-Helplessness Blues ו EP הסולו של רובין פקנולד. אתמול הם הודיעו שהם לוקחים הפסקה מכל האינטרנט הזה והוסיפו לינק לקליפ ראשון לשיר חדש מהאלבום בתור מתנת פרידה.
אז הנה Grown Ocean :


ובפינת החדשות הלא מפתיעות : איזה שיר יפה.

יום שני, 28 במרץ 2011

שירים חדשים ויפים - מהדורת הפסקול


עד לפני כמה שנים לא היה עולה בדעתי לקנות פסקול של סרט שלא ראיתי (ובמקרים רבים גם סרט שאני ממש לא מתכוון לראות). אולי זה בגלל שפעם הקשר בין הפסקול לסרט שממנו הוא הגיע היה הרבה יותר הדוק. הדוק עד כדי כך שהפסקול כלל כמעט אך ורק מוזיקה שממש הופיעה בסרט (מי היה מאמין). חצי מהקטעים היו חלקים נבחרים מה-score , להם נוספו עוד כמה שירים שהשתחלו לרקע של כמה סצינות, השיר של הכתוביות והשיר השני של הכתוביות שאף אחד לא מכיר כי הוא מתחיל אחרי שכיבית את ה-DVD. לכן המקרה של פסקול שאפשר להקשיב לו כאלבום אוסף מוצלח בפני עצמו היה עניין די נדיר ששמור לסרטים שבהם משתלבת הרבה מוזיקה מוצלחת באופן טבעי.

אבל אז מישהו המציא את ביטוי הקסם "music inspired by" והפסקולים התחילו להתמלא בשירים של אמנים שבמקרה הטוב ראו את הסרט ובמקרה השכיח קראו קומוניקט. כמה שנים קדימה וגם זאת כבר לא ממש דרישה. הפסקול של שנות האלפיים הוא מיקסטייפ שהקשר ההכרחי היחידי שלו לסרט הוא התמונה על העטיפה וזה יופי של דבר. יש סיכויים הרבה יותר גבוהים שאני אהנה ממיקסטייפ מוצלח מאשר מאוסף קטעי מתח תזמורתיים של האנס זימר שנועדו ללוות סצנות שלא ראיתי.
אבל עדיין, סרט מטופש = מיקסטייפ מטופש, לא? לא. אם הפסקול היה פעם סוג של מזכרת מחוויה קולנועית מוצלחת, עכשיו הוא כלי שיכול לתת לסרט הדבילי שלך דימוי קצת יותר איכותי מבלי שתיאלץ לוותר לרגע על המכנה המשותף הנמוך בסרט עצמו, ובדיוק כמו שהבינו בעולם הפרסום (או שאולי זה אותו עולם), כמה שירי אינדי מהצד הקליט יכולים ליצור לפחות לרגע את האשליה שהמוצר שלך מגיע מאנשים יצירתיים. במילים אחרות, אם לפסקול שלך יש טרקליסט כזה אתה יכול אפילו לגרום לי להתעניין ב-Twilight.

אני חושב שסיימנו אם ה"באר ופרש" והגיע הזמן ל"הבא דוגמאות". למזלי בשבועות האחרונים יצאו המון כאלה.

The Universal Sigh יצא לאור


כשרדיוהד הוציאו את The King Of Limbs להורדה, בין האפשרויות לקניית האלבום הייתה ב Newspaper Edition. מזה כמובן הבנתי שהולכת לצאת איזו גרסה עטופה בנייר ממוחזר, בעיצוב של עיתון או משהו ולמי אכפת כי אני רוצה לקנות הורדה ועכשיו. אז כשרדיוהד אומרים עיתון, הם מתכוונים לזה. לעיתון הנלווה לאלבום החדש קוראים The Universal Sigh והוא מופץ בלא מעט נקודות ברחבי העולם. כמובן שישראל היא לא אחת מהן, אז אתם לא צריכים להרגיש אשמים בזמן שאתם מורידים את גרסת ה-PDF כאן באדיבות האתר הניו זילנדי ripitup.

אז מה יש שם? אם אתם זוכרים את החוברת הסודית בגב של Kid A, זה משהו בסגנון הזה רק יותר גדול.
יש כאן כמה כתבות/סיפורים קצרים (אחד מהם מאת סטנלי דונווד אמן העטיפות הקבוע של הלהקה) שעוזרים להבהיר קצת את הנושא של האלבום, או במילים אחרות מה העניין עם העץ הזה. הכל סובב את הניתוק שכולנו מרגישים (כביכול) ככל שאנחנו מרחיקים את עצמנו מהפראיות של היערות, של הטבע. או משהו.
אפשר גם למצוא שם ציורים משונים, חצאי משפטים לא ברורים (אבל בכל זאת קריפיים) ומילים לשירים - הרבה מהם לא שירים שמופיעים באלבום אז אם עוד לא הייתם בטוחים שיש איזה חלק ב' בדרך אתם יכולים להירגע.

בכל אופן אם בא לכם משהו חדש לקרוא עם הקפה של הבוקר, אתם מוזמנים להחליף את התמונות של ג'קי ביום שאחרי בציורים של ענפים בשחור לבן. שניהם מדכאים בדרכם המיוחדת.



יום רביעי, 23 במרץ 2011

סינגל : Friendly Fires - Live Those Days Tonight


אני מקווה שאין הרבה אנשים שרואים אתכם כרגע כי הגיע הזמן להזיז את האגן.
Friendly Fires שחררו אתמול סינגל ראשו מהאלבום השני שלהם, Pala, ואיזו הפתעה - הוא מעולה. שמעתי כל כך הרבה הרכבים שעושים בערך את אותו הדבר מאז האלבום הראשון שלהם שקצת שכחתי שבכל מה שקשור לאינדי דאנס (או איך שלא קוראים לזה עכשיו), Friendly Fires עדיין בליגה אחרת.
אז יאללה בואו ניקח את הקטע של "מסיבת אוזניות" לשלב הבא - כולם ללחוץ פליי ולהתחיל לרקוד עכ........שיו!
אתם עושים את זה נכון?
נכון?
מביך.


יום שני, 21 במרץ 2011

האזנה מלאה : Peter Bjorn & John - Gimme Some


קצת קשה לי למצוא זמן לעדכן כאן השבוע, אבל אני חייב לחלוק את האושר הזה.
האלבום החדש של PB&J אחראי לחיוך האידיוטי שמרוח לי על הפנים מהבוקר. אני יודע שהייתי אמור להעריך את הניסיונות שהם עשו ב-Living Thing, אבל אלוהים איזה כיף לשמוע אותם חוזרים לפופ המתוק שגרם לי להתאהב בהם מלכתחילה. במילים אחרות, Gimme Some מפוצץ בהוקים ממכרים לפחות כמו זה של שיר השריקות ההוא שלא ננקוב בשמו.

אולי זה אחד מהאלבומים האלה שאני אשמע בלי סוף במשך שבוע שבועיים ואשכח מקיומם אחרי חודש - זה קורה לפעמים עם אלבומים מהסוג המשמח, קל יותר למצוא להם תחליף - אבל נכון לעכשיו זה האלבום הכי טוב בעולם, והעולם הזה יפה.

הנה סטרים של כל האלבום באדיבותם של האנשים היקרים ב- NPR:



יום ראשון, 20 במרץ 2011

שני מיני פרקים חדשים של דוקטור הו!

לכבוד יום ההתרמה הבריטי Red Nose Day (וסתם כי הוא אוהב אותי) סטיבן מופאט יצר שני מיני פרקים חדשים של דוקטור הו שהספיקו ב-8 דקות לבלבל אותי יותר מש-Inception הספיק בשעתיים וחצי.
סיבת בונוס לראות - איימי פונד מפלרטטת עם עצמה באיזה שלב אז... יש גם את זה.

Space

Time

העונה החדשה מתחילה באפריל, אז אם עוד לא יצא לכם להתמכר לאחת מהסדרות הכי טובות על המסך  - יש לכם חודש להשלים חוסרים. לעבודה.

יום חמישי, 17 במרץ 2011

האזנה מלאה : Mother Mother - Eureka


בכל שיר פופ טוב יש את הרגע שאתה מחכה לו - שורה מעולה בבית השני, הברייק שלפני הפזמון, הכלי הלא צפוי שנכנס בדיוק ברגע הנכון. נדמה לי שלזה Pavement התכוונו ב Gold Soundz.
Mother Mother משתדלים ליצור שירים שמורכבים מכמה שיותר רגעים כאלה. האלבום השלישי של החבורה הקנדית הוא עוד אוסף של שירי פופ חדים ובוהקים (תואר מוזר לשיר, אבל בחיי שהם בוהקים). עומק אין בו, אבל הוא פשוט כיפי בטירוף. קבלו אותו.

 

יום רביעי, 16 במרץ 2011

סינגל : Eddie Vedder - Longing To Belong


בזמן אמת, אדי וודר היה הקורט קוביין שלי. בגיל 12 הוא היה גיבור הרוק'נ'רול שלי.
לא ששנאתי את נירוונה או משהו, אבל גם אנשים שאני שונא אהבו את Smells Like Teen Spirit וזה די צינן לי את ההתלהבות. בהמשך הטעם שלי התרחב לא מעט אבל הנקודה היא שהעברתי לא מעט שנים שבהן הייתי בטוח רק בשני דברים -
1. השמש זורחת בבוקר.
2. אדי וודר הוא הזמר הכי טוב בעולם.
ואז עוד לא ניחשתי כמה טוב הוא נשמע עם ליווי של יוקלילי.
אחרי כמה גיחות לכיוון הפולק עם חלקים מסוימים של No Code, השיר Soon Forget מתוך Binaural וכמובן הפסקול הנפלא של Into The Wild, וודר בדרך לאלבום סולו פולקי שייצא ביוני והנה שיר ראשון מתוכו, Longing To Belong -


אז הוא עדיין כותב ברצינות תהומית שלפעמים מוציאה ממנו קלישאות והוא עדיין מלחין די שמרן, אבל ברגע שמשלימים עם העובדה שלטובה או לרעה זאת השפה המוזיקלית של הבנאדם, מגלים שיר מצוין של כותב ישיר מאוד ולא מתחכם. אני בפנים.

יום שני, 14 במרץ 2011

מכתבים למערכת : המיליונים האבודים


בשבועות האחרונים התחילו להצטבר בתיבת המייל של חסר תרבות לא מעט מכתבים מעניינים ממעריצים ברחבי העולם.
מאחר וכל חסרי התרבות הם משפחה אחת גדולה מבחינתי, אני אשתדל לחלוק אתכם מדי פעם את התכתובות שלי עם כמה מהחברים החדשים שהכרתי.
והפעם, הצעה עסקית מקורא אפריקאי שהפכה עם הזמן לחברות אמת.


יום פאי שמח, חנונים!


כן, הנה שוב הגיע ה-14.3 ועוד בקושי הספקנו אפילו להחליט איפה עושים את ערב החג ולקשט את המחשבונים.
אולי בארוחת הערב עוד נעלה לפני השטח את כל הריבים המשפחתיים ונוסיף כמה וידויים מפתיעים, אבל אני בטוח שעד שיגיע פאי הקינוח ניזכר שוב ברוח החג ונהיה קרובים יותר מאי פעם.

בינתיים, הנה מוזיקאי חביב שיצר קטע המבוסס על 32 הספרות הראשונות של פאי. אפשר למצוא ברשת הרבה וריאציות על הרעיון הזה אבל בניגוד לאחרים, הבחור הזה הצליח להפוך את הגימיק למוזיקה לא רעה.
אז ככה נשמע פאי עד הספרה ה-32. שיהיה לכם חג שמח!


יום ראשון, 13 במרץ 2011

האזנה מלאה : Alex Ebert - Alexander


אחד מהדברים שאני הכי אוהב בפלייליסט שהתחלתי כאן לפני כמה שבועות הוא שזאת יופי של דרך להכיר דרככם כל מיני שירים ואמנים מעולים שלא הכרתי קודם. אחת מהתגליות המשמחות האלה הייתה שיר של אלכסנדר בשם Truth . מין ערבוביה בלתי ניתנת לקטלוג של פופ, היפ הופ ומערבון ספגטי בלהיט מבריק אחד.
בהמשך כבר גיליתי שאלכנסדר הוא אלכס איברט, הסולן של Edward Sharpe & The Magnetic Zeroes שאם יש לכם הוט (לא מבין למה) אתם מכירים לפחות את Home שלהם מתוך פרומו טחון במיוחד, אבל גם שאר האלבום שלהם מעולה.

האלבום הזה הוקלט במהלך סיבוב הופעות ושוחרר בתחילת החודש לפני שאיברט מתחיל לעבוד על אלבום שני של האפסים המגנטיים, אבל הוא ממש לא נשמע כמו פרויקט צדדי. אם אהבתם את Truth או את האופטימיות הבלתי נלאית של להקת האם של איברט, יש כאן עוד המון מנגינות שרק מחכות להיתקע לכם בראש.
הנה הוא להאזנה מלאה שתעזור לכם לפתוח את השבוע עם חיוך -

 

יום רביעי, 9 במרץ 2011

חמישייה : Newgrass


בלוגראס הוא לא ז'אנר שמאוד חזק ברושם ראשוני. מדובר בסוג המסויים הזה של קאנטרי עם הבנג'ו והכינור ששומעים בקטע הזה בסרט שבו האיכר הזקן רודף עם רובה אחרי הגיבור ששכב עם הבת שלו. מוזיקה שמעלה אסוציאציה מיידית לאיזה רדנק עם אוברול וחמש שיניים. אם מצליחים להתנתק מכל זה מגלים עולם מוזיקלי מרתק. מוזיקת שורשים עם השפעות חזקות של פולק אירי וסקוטי שהביאו איתם המהגרים לאמריקה. ג'ז דרומי לבן ששומר על פשטות כערך עליון אבל דורש יכולת טכנית מטורפת מהנגנים. ג'ון דרניאל אמר באיזה ראיון שיש מעט מאוד גיטריסטים בלהקות אינדי שמתקרבים לרמה הטכנית של גיטריסט מטאל בינוני. זה מאוד נכון גם לגבי נגני בלוגראס, ובאמת אחת ההנאות הגדולות שלי מהז'אנר היא להקשיב לנגנים עם רמה כזו של שליטה בכלים שלהם. זה שינוי מרענן מחוסר הליטוש המכוון (או לא) של הרבה מהנגנים שאני שומע בדרך כלל.

כמו ברוב הסגנונות הפחות "מגניבים" הדרך הטובה ביותר פנימה היא בעזרת אמנים צעירים שלוקחים את הז'אנר כמה צעדים לכיוון האלטרנטיב. בדיוק כמו שהדרך שלי אל הקאנטרי הקלאסי של ווילי נלסון והאנק וויליאמס נסללה על ידי הגישה האלטרנטיבית של ווילקו ו Whiskeytown, אני מקווה שהאמנים בחמישייה הזאת יהיו דרך טובה להיכרות עם ז'אנר שדורש להשאיר את כל הדעות הקדומות בכניסה. קוראים לזה Newgrass אבל אפשר פשוט לקרוא לזה בלוגראס אלטרנטיבי.
מספיק הקדמה, בואו נתחיל Y'all!


יום שלישי, 8 במרץ 2011

סינגל : Sondre Lerche - Domino


עם כל הכבוד לשירים הקודמים שעלו כאן היום, זה בעיני הטוב מביניהם.
בראיונות מקדימים לאלבום החדש שלו (שיוצא רק ביוני) Sondre Lerche אמר שהכיוון הכללי הפעם אינטימי יותר עם עיבודים פשוטים והרבה אווירה. כל זה נשמע קצת פחות כיפי מהאלבום האחרון שלו,Heartbest Radio.
עזבו שטויות - אווירה או לא אווירה, סונדרה לא יודע לכתוב מלודיה לא ממכרת והשיר המעולה הזה הוא לא יוצא מהכלל.

 


...והנה EP חדש של רובין פקנולד


- "אוף, מתי יוצא כבר Fleet Foxes החדש?"
- "אמרתי לך כבר, במאי."
- "אבל זה עוד המון זמן! מה אני אמור לעשות עד אז?"
- "יצאו המון דברים חדשים שבקושי הקשבת להם עדיין..."
- "אבל בא לי Fleet Foxes עכשיו! יש גשם בחוץ! אני לא נושם עד שהוא יוצא."
- "..."
- [מאדים]
- "..."
- [מכחיל]
- "טוב בסדר, הנה שלושה שירים חדשים של רובין פקנולד - אחד קאוור ל-Where Is My Wild Rose של כריס תומפסון, ובאחד אפילו מתארח אד דרוסט מגריזלי בר."
- "ווהו!"
- "אני חייב למצוא לך איזה קייטנה."

* שיחה שניהלתי הבוקר עם בן ה-8 שגר בראש שלי.

 


סינגל : Broken Bells - Windows


הנה עוד אחד מהבקרים האלה בהם לאן שאני לא פונה אני נתקל בשיר חדש של מישהו שאני אוהב. כמו פטריות אחרי הגשם או משהו בסגנון. בקיצור צפו לעוד כמה פוסטים כאלה היום...
לענייננו - Broken Bells, השילוב החלומי של ג'יימס מרסר ודיינג'רמאוס, מוציאים בסוף מרץ EP חדש, דבר שדי הפתיע אותי כי הייתי בטוח שהאלבום שלהם היה יציאה חד פעמית. 
פחות מפתיע אותי לגלות שהשיר הזה מצוין, הנה תקשיבו -




יום שני, 7 במרץ 2011

המון אלבומים מעולים להאזנה חופשית


אני לא בטוח אם או איך כל זה חוקי, אבל האתר Listen Before You Buy הוסיף לאחרונה מדור נרחב של אלבומים להאזנה מלאה.

לא מדובר דווקא באלבומים חדשים, וכן מדובר אך ורק באלבומים מעולים. העניין הזה מתעדכן על בסיס יומי בעוד ועוד מוזיקה מצוינת - בין השאר כבר אפשר למצוא שם את האחרונים של Destroyer,  She & Him, Spoon, Dolorean, The New Pornographers ,The Dead Weather וזה רק ממש על קצה המזלג.

זה לא שהיה קשה לשמוע את כל אלה גם קודם, אבל בזכות הטעם המובחן בבחירת האלבומים שעולים לאתר הזה הגלישה בו מזכירה יותר נבירה באוסף האלבומים של חבר טוב מאשר שוטטות אקראית. הזדמנות להקשיב לכל הדברים האלה שהוא המליץ עליהם ועוד לא יצא לך לשמוע. אתם יותר ממוזמנים לנסות את כל הכיף הזה בעצמכם ולפתוח את הבוקר עם אלבום חדש.

יום שישי, 4 במרץ 2011

האזנה מלאה: The Dodos - No Color


איזה כיף לחיות בזמן בו אפשר להקשיב כמעט לכל אלבום חדש לפני שהוא אפילו יוצא בלי לקום מהכסא. אלוהים אני נשמע זקן.
"אתם לא יודעים איזה מזל יש לכם ילדים! כשהייתי בגילכם היינו מבקשים יפה מהמוכר ב"צליל" לתת לנו לשמוע קצת דיסק לפני שקונים! ואז הוא היה עושה פרצוף כאילו עולה לו כסף לשים דיסק במערכת! למה אני צועק?! אחות!"

בכל אופן, דודוס חדש. הוא ממש טוב ואתם אפילו לא חייבים להאמין לי כי הנה הוא להאזנה מלאה ממש בשורה הבאה.

 

יום חמישי, 3 במרץ 2011

אינדי סיטי - יוצאים לרחובות


מזל שגם כש"ערוץ המוזיקה" הישראלי לא נורא מתעניין במוזיקה ישראלית יש עוד אנשים שדואגים לעשות את העבודה הבסיסית שלו - להנציח כמה שיותר מוזיקאים ישראלים עושים את מה שהם עושים ולתת לקהל הרחב הזדמנות להכיר אותם.
אחרי אתר "הפרויקט" הנפלא (שעדיין מתעדכן כל הזמן בביצועים נפלאים כאלה) עלה לפני כמה שבועות לשידור בערוץ שמונה פרויקט "אינדי סיטי" של בטינה פיינשטיין ונדב הראל.

לא מדובר באיזה רעיון חדש. פיינשטיין צילמה ביצועים חיים של אמני אינדי בשלל לוקיישנים ברחובות תל אביב במטרה לחשוף אותם גם לרוב השפוי שלא גר בעיר הזאת. סדרת הקליפים הזאת שכוללת בין השאר ביצועים של עוזי רמירז, רות דולורס וייס, גבע אלון, תעני אסתר, ג'ק אין דה בוקס, יעל דקלבאוס, מורחת לאקום, אלקטרה, רוצי בובה ועוד משקפת די יפה את מה שקורה (זהירות, המילה השנואה עלי עומדת להגיע) בסצינה, לטוב ולרע. הרבה כישרון, הרבה בוסריות, פוטנציאל גדול ברמות שונות של מימוש, וההבעות של כל עוברי האורח ברקע שלא לגמרי בטוחים איך להגיב למראה החייזרים שנחתו להם באמצע הרחוב.

אפשר לראות את כל הביצועים שכבר שודרו בערוץ היו טיוב של עיריית תל אביב לצד הקלטות עוצרות נשימה מכל ישיבות העירייה.
אני יכול רק לקוות שאולי בהמשך העניין הזה יוכל לצאת מגבולות תל אביב ואולי גם להגיע לשידור מחוץ לגטו התרבותי של ערוץ שמונה, אבל בינתיים זה מה שיש וגם זה מבורך. גם לשכנע את המשוכנעים עדיף מלא לשכנע אף אחד.

הנה עוד כמה ביצועים מוצלחים מהפרויקט הזה:

יום שלישי, 1 במרץ 2011

תזמורת בית ספר מנגנת Rage

אין מה לעשות, כשמישהו שולח לך דבר כזה, אתה חייב להעלות אותו לבלוג שלך. ככה עובד האינטרנט, אני לא כותב את החוקים.
וגם, זה אדיר.


נכון קצת בא לכם לחזור לתיכון רק כדי ללמוד שם? (לא.)

ביקורת אלבום : עינב ג'קסון כהן - עץ נופל ביער


כל מי שקורא כאן כנראה כבר יודע כמה אני אוהב את השירים של עינב ג'קסון כהן, ובכל זאת הבאז התקשורתי סביב אלבום הבכורה שלה קצת בלבל אותי. אני לא יודע איפה זה התחיל, אבל מישהו החליט לנסות למכור את האלבום הזה בתור מין יורש לאלבום הבכורה של אביתר בנאי. נכון שבשניהם יש שירי פסנתר, אבל מעבר לזה לא שמעתי את הקשר.

רק אחרי כמה ימים עם האלבום הזה אני חושב שאולי הבנתי את העניין. אני זוכר את היום בו אחותי הביאה לי את האלבום של אביתר. אני זוכר שבועות וחודשים בהם היכרתי כל פינה וצליל ביצירה הזאת, מהבעיטה בבטן של "אקדח" ועד התסכול העמוק שזיהיתי מעצמי ב"תיאטרון רוסי". בעיקר אני זוכר איך הייתי בורח מהעולם כדי להתעטף חזק בתוך האלבום הזה כמו בשמיכת פוך עבה. מחזיק ולא רוצה לעזוב. אני זוכר את ההרגשה הזאת כי ככה זה להקשיב לעץ נופל ביער. הוא לא מזכיר את הבכורה הבלתי נשכחת ההיא של אביתר. הוא מזכיר איך זה הרגיש להתמכר אליה.