ביקורת אלבום : Sleigh Bells - Reign Of Fire

[פורסם במקור בז'ורנל, מעריב / 27.02.12]

סליי בלז לא היו אמורים לשרוד בתודעה יותר מכמה חודשים. כל מה שקשור ל-Treats, אלבום הבכורה הכריזמטי של הצמד אלקסיס קראוס ודרק מילר, זעק "טרנד". הצליל חורך הרמקולים שנשען חזק על אלמנט ההפתעה, ההשתלבות ברקע של כל פרסומת שמנסה להריח כמו רוח נעורים, השילוב האופנתי בין אר'נ'בי לדיסטורשן מלוכלך – גם המבקרים האוהדים ביותר של האלבום היו חייבים להודות שההתאהבות ב"סליי בלז" היא ככל הנראה רומן מזדמן. ככה זה כשאתה ההרכב הרותח של הרגע. מעצם ההגדרה אתה צפוי להתאדות עד הרגע הבא. אבל משהו קרה בשנתיים שחלפו מאז הפיצוץ של טריטס, או בעצם לא קרה – לא נמצא יורש שיתקרב לעוצמות ההדף שלו. מסתבר שהטריק הממכר והפשוט לכאורה של סליי בלז הרבה פחות קל לשחזור משהיה נדמה. ההבנה זאת הגבירה מאוד את התיאבון לקראת הרגע בו יחזרו לשרוף את מה שנשאר לנו מהאוזניים.

די תמשיך

ביקורת אלבום: Lana Del Rey - Born To Die

[פורסם במקור בז'ורנל מעריב, 3/2/12]

"לנה דל ריי" היא סיפור ישן בהילוך מהיר. זמר כושל בורא לעצמו פרסונה חדשה ועובר בעזרתה בשערי המיינסטרים. כשהוא מצליח יותר מדי, מהר מדי, המבקרים מסירים בשמחה את הכפפות. פתאום הקהל פונה נגד האנדרדוג לשעבר לפחות עד שיצליח להצדיק את בהירות הזרקור שהם הפנו אליו מלכתחילה. ליזי גרנט, יוצרת בת 25 במרדף אחר הפריצה הגדולה שלה, הספיקה לעבור את כל זה תוך ארבעה חודשים בלבד, עוד לפני שהספיקה אפילו לשחרר אלבום בכורה רשמי לאלטר אגו המדוברת שלה. נראה שדור היוטיוב יודע איך לתמצת גם את קלישאות הפופ הגדולות ביותר ל-140 תווים.

די תמשיך

הורדה : The Weeknd - Echoes Of Silence

The Weeknd הבטיחו שלושה מיקסטייפים ב-2011, והנה הם מקיימים את ההבטחה ממש עם הבאזר.
המיקסטייפ השלישי בטרילוגיה, Echoes Of Silence (אין סיכוי שאין לפחות עוד עשרה אלבומים/טרקים עם השם המטופש הזה), עלה לאתר של הספשבוע לפני כמה שעות.

אם העובדה ש-House Of Balloons הראשון הוא אחד מהאלבומים הטובים של השנה היא לא סיבה מספיק טובה להקשיב לזה, תדעו גם ש-Clams Casino הפיק את אחד השירים (והוא יושב בול) והאלבום נפתח בקאבר ל-Dirty Diana של מייקל ג'קסון (שיושב אפילו יותר בול). אז אל תתנו לשמש שבחוץ לבלבל אתכם ותחזרו עוד פעם אחת השנה אל הסליז המרצד של The Weeknd.

אה, וחג שמח ביצ'ז.

סינגלים : אלון עדר ולהקה - כל טיפה של רגש

האלבום הראשון של אלון עדר היה קצת לא פייר. אוסף שירי משוררים עם לחנים שמצליחים להעלות באוב את הבכורה של גידי גוב, הפעמון של מתי כספי ואת האחרת של קצת אחרת. אם הוא היה סרט הוא היה שוט אחד ארוך של ילדים משחקים בממטרות בקיבוץ, מצולם בשמונה מילימטר. במילים אחרות, אלון עדר עובד מאוד חזק על בלוטות הנוסטלגיה וזה, כאמור, קצת לא פייר. קשה להיות בטוח אם אתה אוהב את השירים האלה בפני עצמם, או את תור הזהב המוסיקלי שהם מזכירים לך.

האלבום השני שאמור לצאת בחודשים הקרובים כבר חתום על ידי "אלון עדר ולהקה" ובאמת שווה להזכיר להקה כזאת - ספי ציזלינג ואיתן אפרת מהאחים רמירז, נדב הולנדר, רן דרום ואבנר קלמר - אלון עדר גיבש סביבו חתיכת נבחרת.
לשיר הראשון (סנונית? עוד אומרים סנונית? שם מוזר לציפור. סנונית.) שיצא מהאלבום הזה קוראים "כל טיפה של רגש" והוא הולך ככה:

וכן, זאת בלדה סופר ישראלית עם כל הכינורות שנלווים לעניין הזה, אבל אתם יודעים מה כיף בבלוגים? שמותר לשים את המבקר המחושב בצד ופשוט להגיד - איזה יופי של דבר. אני גם אוסיף את הנימוק המנצח "כי זה נורא יפה".
"כל טיפה של רגש" קליט בלי להיות צפוי, חכם בלי להתחכם ומרגש בלי להיות קלישאי. מגיע לאלון עדר להיט רדיו ובעולם מתוקן זה השיר הזה.

סינגלים : Sharon Van Etten - Serpents

מעניין איך The National היו נשמעים עם סולנית במקום סולן אתם שואלים את עצמכם. זה רוב מה שאתם עושים עם הזמן שלכם אני בטוח. אני אישית הייתי מוצא איזה תחביב, אבל הבלוג הזה לא כאן בשביל לשפוט.
בתשובה לשאלתכם, זה היה נשמע ככה:

 

שרון ון אטן, היוצרת הברוקלינאית עד מאוד, שחררה שיר ראשון מהאלבום השלישי המתקרב והוא סוג של מפגש פסגה של מיטב האנשים המדכאים ביותר באינדי. ארון וברייס דסנר מהנשיונל, ג'ן ווסנר מ- Wye Oak, מט באריק מהווקמן - כנס של נציגים מכל הלהקות שגורמות לבנאדם לרצות להיכנס מתחת לפוך עד שהוא ימצא שוב ערך בחיים האלה. בצורה טובה.
במילים אחרות, זה נורא יפה וסוחף וכעוס ועושה חשק לאלבום השלם, או לפחות לחזור לאלבום הקודם והנהדר שלה Epic.
נכון לבוקר הקפוא הזה, Serpents מרגיש כמו השיר הכי נכון בעולם.

האזנה מלאה : Tiny Fingers - Massive Fingers Spacetrip

זהירות, מצלמה! מהר, כולם להסתכל לכיוון אחר!

טייני פינגרס לא מנגנים שירים, הם אונסים אוזניים.
אני יודע שכבר עברנו את השלב שבו "קשה להאמין שהם ישראלים" היא מחמאה לגיטימית (ישראל מלאה באמנים שלא נשמעים "ישראלים") אז בואו ננסה את זה אחרת - קשה להאמין שטייני פינגרס מהכוכב הזה. אלבום הבכורה שלהם הוא חתיכת טריפ דאבסטפ/מטאל/פרוג/אנאעארף מהחלל החיצון ואתם חייבים לשמוע אותו עכשיו :








חצי סטייה מהנושא:
בפעם האחרונה שראיתי אותם בלייב, זה היה בחודש שעבר בביאנלה בהרצליה. העיריה הביאה מבחר של מיצגי אמנות מפוזרים במוקדים שונים במרכז העיר וחילקה בעמדות מודיעין חוברות עם מפה מסודרת והסברים. בנוסף הוזמנו המון מוזיקאים מעולים לנגן ברחובות העיר. מי מופיע? מתי? איפה? חפשו באינטרנט. לא, לא באתר של הביאנלה. סתם, באינטרנט. הרי אמנות זה ציור או פיסול, לא צעירים עם גיטרות. בכל אופן כך מצאתי את עצמי מול המראה הביזארי של טייני פינגרס נותנים את אורגיית הסאונד החייתית שלהם מול דלתות היציאה של הסופר פארם המקומי ומחרידים בתורה כל גברת שיוצאת אל הרחוב. כשהילד הקטן התחיל לרקוד בטירוף לצלילי Turquoise מול אביו המשתומם זאת כבר הפכה לאחת מההופעות הכי מעניינות שראיתי השנה. מדהים כמה פתוחות יותר האוזניים בגיל צעיר, ועדיין אנחנו משמיעים דווקא לילדים מוזיקה כל כך חסרת דמיון.

חצי חזרה לנושא:
טייני פינגרס בונים מנגנונים מורכבים מאוד שרצים על אנרגיה גולמית. העובדה שהם הצליחו לתרגם את הדבר החי והרותח הזה להקלטה מפוצצת רמקולים היא כבר ניצחון. הסכנה בהרכבים כאלה היא הנטייה לאוננות טכנית, ובאמת פה ושם נדמה שטייני פינגרס הולכים קצת לאיבוד בתוך הגרוב שבנו, אבל לרוב הם מצליחים לסיים בנקודה שונה מזו שבה התחילו. יש לקטעים המתפרסים האלה כיוון. בקיצור, תתעלמו מכל ההמלצות בפייסבוק על שירי חורף נוגים, ותנו ל- Massive Fingers Spacetrip לחרוך לכם את המוח. אם כבר להתחמם, אז שיהיה עם מגמה לוהטת.

סינגל : אמילי קרפל - הכפתור

הי, אמילי קרפל עדיין מאוד טובה בעבודה שלה.
שלוש שנים אחרי "נמשים" המצוין, אמילי ממשיכה להדגים למה היא אחת מיוצרות הפופ הטובות בישראל. זה אולי קצת פחות מרשים בהתחשב בכך שאין לה ממש מתחרות על התואר, אבל זה גם מה שהופך למוזיקאית חשובה. הכפתור אולי מדבק פחות מ"טיפה" או "נמשים" מהאלבום הקודם, אבל הוא עדיין עושה את העבודה, וההפקה של תומר לנצינגר וגיל לואיס (שבלי ששמתם לב גורר בשנים האחרונות את הצליל של המיינסטרים הישראלי אל המאה ה-21 במו ידיו) פשוט מצוינת.
אף אחת לא עושה כרגע פופ בעברית טוב יותר - עכשיו רק נשאר לקרפל להביא להיטים גדולים מספיק שייצרו מקום גם לכמה מתחרות. לא בטוח שהכפתור הוא להיט כזה, אבל הוא עדיין כיף גדול. סליחה על ההפרעה, אתם יכולים לחזור לרקוד.