שירים חדשים ויפים - מהדורת הפסקול

עד לפני כמה שנים לא היה עולה בדעתי לקנות פסקול של סרט שלא ראיתי (ובמקרים רבים גם סרט שאני ממש לא מתכוון לראות). אולי זה בגלל שפעם הקשר בין הפסקול לסרט שממנו הוא הגיע היה הרבה יותר הדוק. הדוק עד כדי כך שהפסקול כלל כמעט אך ורק מוזיקה שממש הופיעה בסרט (מי היה מאמין). חצי מהקטעים היו חלקים נבחרים מה-score , להם נוספו עוד כמה שירים שהשתחלו לרקע של כמה סצינות, השיר של הכתוביות והשיר השני של הכתוביות שאף אחד לא מכיר כי הוא מתחיל אחרי שכיבית את ה-DVD. לכן המקרה של פסקול שאפשר להקשיב לו כאלבום אוסף מוצלח בפני עצמו היה עניין די נדיר ששמור לסרטים שבהם משתלבת הרבה מוזיקה מוצלחת באופן טבעי.

אבל אז מישהו המציא את ביטוי הקסם "music inspired by" והפסקולים התחילו להתמלא בשירים של אמנים שבמקרה הטוב ראו את הסרט ובמקרה השכיח קראו קומוניקט. כמה שנים קדימה וגם זאת כבר לא ממש דרישה. הפסקול של שנות האלפיים הוא מיקסטייפ שהקשר ההכרחי היחידי שלו לסרט הוא התמונה על העטיפה וזה יופי של דבר. יש סיכויים הרבה יותר גבוהים שאני אהנה ממיקסטייפ מוצלח מאשר מאוסף קטעי מתח תזמורתיים של האנס זימר שנועדו ללוות סצנות שלא ראיתי.
אבל עדיין, סרט מטופש = מיקסטייפ מטופש, לא? לא. אם הפסקול היה פעם סוג של מזכרת מחוויה קולנועית מוצלחת, עכשיו הוא כלי שיכול לתת לסרט הדבילי שלך דימוי קצת יותר איכותי מבלי שתיאלץ לוותר לרגע על המכנה המשותף הנמוך בסרט עצמו, ובדיוק כמו שהבינו בעולם הפרסום (או שאולי זה אותו עולם), כמה שירי אינדי מהצד הקליט יכולים ליצור לפחות לרגע את האשליה שהמוצר שלך מגיע מאנשים יצירתיים. במילים אחרות, אם לפסקול שלך יש טרקליסט כזה אתה יכול אפילו לגרום לי להתעניין ב-Twilight.

אני חושב שסיימנו אם ה"באר ופרש" והגיע הזמן ל"הבא דוגמאות". למזלי בשבועות האחרונים יצאו המון כאלה.

די תמשיך