קלאסיקה אישית זאת הדרך שלי לכתוב על דברים שמבחינתי הם לגמרי חובה, אפילו שאולי לא נכנסו אף פעם לכל מיני רשימות סיכום שנה או עשור למיניהן. יהיו כאן בעיקר דברים שנדמה לי שרק אני אוהב. לא משנה מה.
אם לא הכרתם קודם וניסיתם אז אני שמח, אם כן הכרתם וכתבתם "הי אמרי גם אנחנו אוהבים את זה!" אז אני גם שמח.
בקיצור אני לא יכול להפסיד כאן.
בכל מקרה הקלאסיקה האישית הפעם היא אלבום יפיפה. אני בנאדם שנוטה להשתמש בתארים כאלה קצת בקלות (אני הילד שצעק "זאב יפיפה") אז אולי אני צריך מילה יותר טובה. האלבום הזה הוא תרופה.
בכל פעם שיש לי איזה יום מאוס, כשכל מי שנקלע לדרכי רק מרגיז אותי, כשכל העולם מרגיש כמו תור בדואר, אני שם את האלבום הזה והופ! מתחלפת עדשה. פתאום הכל מואר יותר, האנשים טובים יותר וכל הדאגות שלי מודות שאין בהן הרבה טעם ולוקחות הפסקת קפה.
רשומות
