רק לפני שבוע כתבתי כאן על החשיבות שבפתיחות גם לאמנים שמגיעים מקצוות אחרים לגמרי בקשת המוזיקלית ובכל זאת בכל מה שקשור למוזיקה שמגיעה מיוצרים דתיים הפתיחות הזאת תמיד הייתה ממני והלאה.
אולי כל העניין קל יותר כשרק המוזיקה מדברת בשפה שאתה עוד לא לגמרי מכיר. אבל מה קורה כשהמילים הן אלה שזרות לגמרי לעולם שלך? בשבילי זה כבר הרבה יותר מסובך.
מצד שני, בהתחשב בקטלוג הנרחב של ג'יי זי שיושב לי באייפוד והניסיון המצומצם שלי בסחר בסמים כנראה שאני עדיין לא ממש מדייק. אני אוהב המון מוזיקה עם מילים שלא קשורות לחוויות שלי בשום דרך אז כנראה שהשאלה האמיתית שאני צריך לשאול היא למה במשך שנים לא רציתי להקשיב ליצירה של אדם דתי? למה עם כל הקשקושים שלי על סקרנות במוזיקה עדיין העברתי תחנה ברגע שמישהו שר "אלוהים"?
רשומות
