Pages

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

קלאסיקה אישית: Nicolai Dunger - Soul Rush


קלאסיקה אישית זאת הדרך שלי לכתוב על דברים שמבחינתי הם לגמרי חובה, אפילו שאולי לא נכנסו אף פעם לכל מיני רשימות סיכום שנה או עשור למיניהן. יהיו כאן בעיקר דברים שנדמה לי שרק אני אוהב. לא משנה מה.
אם לא הכרתם קודם וניסיתם אז אני שמח, אם כן הכרתם וכתבתם "הי אמרי גם אנחנו אוהבים את זה!" אז אני גם שמח.
בקיצור אני לא יכול להפסיד כאן.

בכל מקרה הקלאסיקה האישית הפעם היא אלבום יפיפה. אני בנאדם שנוטה להשתמש בתארים כאלה קצת בקלות (אני הילד שצעק "זאב יפיפה") אז אולי אני צריך מילה יותר טובה. האלבום הזה הוא תרופה.
בכל פעם שיש לי איזה יום מאוס, כשכל מי שנקלע לדרכי רק מרגיז אותי, כשכל העולם מרגיש כמו תור בדואר, אני שם את האלבום הזה והופ! מתחלפת עדשה. פתאום הכל מואר יותר, האנשים טובים יותר וכל הדאגות שלי מודות שאין בהן הרבה טעם ולוקחות הפסקת קפה.


ניקולאי דאנגר הוא כותב שירים שוודי עם קול שדי מזכיר את וואן מוריסון. לפני Soul Rush (שיצא ב 2001) הוא הוציא חמישה אלבומים ניסיוניים יחסית, אבל כבר שם שומעים שלבחור יש אוזן מדהימה למלודיות פופ.
בכל מקרה, כנראה שבאיזה שלב החליט השוודי הזה שהוא רוצה לכתוב אלבום קאנטרי. זה לא בדיוק מה שיצא לו, אבל מעניין לראות איך קאנטרי נשמע כשהוא עובר דרך הפילטרים של דאנגר והלהקה שלו.
דאנגר עבד כאן עם טריו הג'אז של הפסנתרן Esbjörn Svensson (שנפטר ב 2008 בתאונת צלילה למרבה הצער). הסאונד של ההרכב הזה, נגני ג'אז משופשפים שנותנים את הגירסה שלהם לקאנטרי בארים, הוא משהו שחייבים לשמוע.
הכל כאן נשמע כמעט על הקצב, כמעט מכוון, אבל גם קצת מתנדנד ושיכור ונושם. קאנטרי עם סווינג. ממש כמו השירה של דאנגר. הוא לועס את המילים, מותח אותן, נוהם אותן וממלא איתן את החדר. הוא פשוט מבצע מרתק.

האלבום נפתח יחסית נאמן לחזון הקאנטרי עם I'd Rather Die היפה, אבל משיר לשיר האופקים נפתחים והכל נהיה מסובך יותר לקיטלוג. כשמגיעים לחצי השני של האלבום וFor That Someone העצוב נוסק לגובה בפזמון כבר ברור שאין כאן מגבלות של סגנון או כתיבה. דאנגר מילא את השירים להתפקע בכל דבר יפה שהוא מצא. כינורות, חצוצרות, אקורדיונים קסילופונים ועוד המון צעצועים.


כבר די ברור שבשבילי כל שיר כאן הוא סוג של היילייט, אז אני לא אשתפך עליהם אחד אחד. הם כולם יפים ומבולגנים ומלאי השראה.
הכל מסתכם ביצירה מאוד חמה ומנחמת. זה לא שSoul Rush הוא אלבום פופ סופר מקפיץ שרוצה אותך שמח ויהי מה, הוא פשוט אלבום כל כך מלא חיים שמאוד קשה לשנוא אותם כשהוא ברקע.


I'd Rather Die 
Where Harmony Is Heard 
Something New 


1 תגובות:

דוד אמר/ה...

נשמע נהדר

הוסף רשומת תגובה