חמישייה : אלבומים שנשכחו

לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש שהאייפוד שלי מסתיר ממני דברים. הוא היה מתנהג כאילו הכל כרגיל ומשמיע לי דברים שאני אוהב, אבל הייתה לי הרגשה שהוא מחביא באיזה חדר אחורי שירים יפים שהוא שומר רק לעצמו. לחורף או משהו.
אז התחלתי איזה אתגר ביני לבין עצמי עם שני חוקים -
1. להקשיב לכל השירים על האייפוד לפי הסדר.
2. מותר לדלג רק אחרי שמגיעים לפחות לאמצע השיר, אלא אם זה שיר שאני מכיר טוב.

זה לקח חודשים, אבל מרגע שהתחלתי את העניין לא יכולתי להפסיק. פה ושם זה הרגיש כמו עבודה אבל בסך הכל זה היה כיף לא רגיל. קודם כל, היה כיף לשמוע דברים שלא שמעתי מזמן. פתאום קלטתי שבמשך תקופה מאוד ארוכה כל מה ששמעתי היה דברים חדשים, וזה נחמד אבל שונה לגמרי מלשמוע שירים שבהם אתה מכיר כל צליל לפני שהוא מגיע. עוד יותר כיף היה לגלות שצדקתי ושלמנוול באמת היה סליק של דברים מעולים ששכחתי (חייבים לבדוק למה בשאפל עולים רק שירים שנמאסו עליך וקטעי מעבר לא קשורים).
מה שמביא אותי לרשימה הזאת שגם חונכת מדור (מדור? בבלוגים יש מדור?) חדש - חמישייה. זה המקום שבו אני אדחוף רשימה של חמישה דברים עם איזה נושא, כי גיקים אוהבים רשימות. אני אתחיל עם חמישה אלבומים מעולים ששכחתי מקיומם וגיליתי מחדש. מיותר לציין עד כמה סובייקטיבי כל העניין. נלך מהסוף להתחלה בשביל לבנות מתח ולשגר טיל.

Chris Thile - Deceiver
כריס טייל, הזמר/יוצר/מנדולינאי שידוע בעיקר מהדברים היפיפיים שהוא עשה כחבר ב Nickel Creek (לא לבלבל עם Nickelback כי איכס) הוא בנאדם נורא מוכשר, וכמו אנשים מוכשרים הוא פה ושם קצת התפזר. אחרי שניקל קריק התפרקו, הוא קצת התרחק מכתיבת פופ והוציא כל מיני אלבומי בלוגראס די מעניינים אבל בשבילי הפסגה שלו נשארה האלבום הזה מ 2004 שבו החליט לנסות ולכתוב אלבום פופ רק כדי לראות אם הוא יכול. אז הוא יכול.
יש כאן בלגן יפיפה מלא בשירים עצובים ומלודיים עטופים בעיבודים עשירים (טייל ניגן בכל הכלים האלבום. 39 כלים. הוא מוכשר) של יוצר ייחודי בשיאו. קצת חבל שהוא כבר לא כותב מוסיקה כזאת, אבל אתם יודעים איך אני מרגיש לגבי זה.

The Wrong Idea

שירלי קונס - מחוץ לתמונה

האמת שאני לא יודע יותר מדי על שירלי קונס. כל מה שאני יכול לומר זה שהתגלגלתי מתישהו ל bandcamp שלה וה EP הזה מצא חן בעיניי מאוד. אז קניתי אותו ושמתי בצד לשמוע אחר כך. אחר כך לא ממש הגיע ו"מחוץ לתמונה" די הלך לי לאיבוד. למזלי, בחפירה האחרונה הזאת באייפוד גיליתי אותו פתאום והוא נורא נורא יפה. אני לא צריך לדעת יותר מזה כרגע.

Brother Ali - Shadows On The Sun

brother ali ("עלי" להבא) הוא מין מטיף משוגע שצועק באמצע הרחוב מתוך צורך אמיתי ובוער להציל את כולנו מעצמנו. האלבום הזה הוא אלבום הסולו הרשמי הראשון שלו, בהפקה של Ant המעולה מ Atmosphere והוא פשוט תצוגת תכלית של אחד מהראפרים הכי טובים שאני מכיר.

בהמשך עלי יתחיל קצת לשעמם עם הטפות המוסר, אבל כאן הוא עדיין רק לוחם שמנסה להראות לעולם מה הוא מסוגל לעשות - לירוק אש.

When The Beat Comes in

שלמה ארצי - חצות

קצת קשה לאלבום להשאיר חותם כשהוא מגיע אחרי משהו כמו "דרכים". קשה, אבל לא בלתי אפשרי. כבר שנים ששלמה מנהל נגדי מלחמת התשה ללא ידיעתו. בכל פעם שאני בטוח שהצלחתי למפות לעצמי את האזורים הטובים יותר בקטלוג שלו ולגדר את המביכים, אני מגלה שצריך להזיז את הגדר ולהתחיל מחדש. במילים אחרות, "חצות" הוא אלבום מצוין באמת שדחיתי על הסף מכל מיני סיבות לא רלוונטיות. לי רק נשאר לשמוע שירים כמו "יום אחד" ולהודות שהוא שוב ניצח.

יום אחד

Department of Eagles - In Ear Park

גריזלי בר היא אחת מהלהקות האהובות עלי בעיקר בזכות הכתיבה של דניאל רוסן שאחראי על רוב שירי הגריזלי האהובים עלי. משהו בכתיבה שלו ממגנט אותי. אני לא מצליח לפענח איך הוא עושה את מה שהוא עושה. איך כותבים שירים כאלה?  מאיפה מגיעים הלחנים החלומיים האלה בלי שום דבר בשרוול ובלי טריקים של מצלמה?

לרוסן יש עוד הרכב בשם Department of Eagles וב 2008 הם הוציאו את האלבום הכי טוב שגריזלי בר לא הוציאו. גיליתי מחדש את האלבום הזה יחסית מוקדם בפרוייקט חרישת האייפוד שלי, וכל פעם שהייתי צריך הפסקה מכל הסיפור הזה וסתם לשמוע משהו יפה שמעתי אותו. אני מכיר עכשיו כל תו ומילה ביצירה הזאת ועדיין, תהרגו אותי אם אני מבין איך לעזאזל הוא עושה את זה.

Phantom Other

 אצלנו מקיימים הבטחות.