שירה עברית - "אנצל" מאת מוש בן ארי

שבוע טוב קוראים יקרים,
שוב אנו מתכנסים לשאוב מעט השראה ממיטב היצירה העברית.
השבוע ננתח את מילותיו של היוצר האהוב מוש בן ארי, בשירו "אנצל".

ואיך שאנ'לא מסתכל 
וזה תמיד מבלבל 
ואיך תמיד זה גונב אותי 
מבלבל היא בהחלט מילה מתאימה. משהו רודף ומבלבל את גיבור השיר, אבל מה?

והימים כך עוברים
וכבר רואים בפנים
את השנים שעברו איתי 

נראה שהבעיה הזו מערערת את הגיבור כבר שנים רבות.. האם מדובר במצב נפשי? או פיזי?

וזה עולם די יהיר
הכל רק כסף מהיר
ולפעמים זה רודף אותי 
בין מה נכון לא נכון
אנ'לא מוצא היגיון
בכל מה שקורה סביבי

הגיבור המוסרי שלנו מואס בשיטה הקפיטליסטית, הוא לא יכול להבין כיצד יכול להיות שהעולם סביבו נוהג כפי שנוהג. כנראה שהוא נתקל בתופעה חברתית חסרת הגיון - אך הוא ממאן לגלות לנו מה היא!

אבל תמיד כשאני צולל אל תוך עינייך
אל המתוק שבשפתייך
כן תמיד, תמיד אחזור אל זרועותייך
כן, אל החום שבידייך
אנצל... אנצל... 
לפחות הוא זוכה לנחמה בזרועות אהובתו, אשר מסיחה את דעתו מהחולי החברתי הרודף אותו.

ואיך זה זז בימים
ולא מרפה בשנים
ולפעמים זה דוחף אותי 
סוף סוף התמונה מתבהרת,  שעון החורף המתחיל בספטמבר העביר את הגיבור על דעתו! הוא לא מבין מדוע הוא זז כבר בימי קיץ, וכך זה קורה כבר שנים - דוחף אותו להעביר את יומו לשעות לא טבעיות.

והדברים משתנים
על אף כל מה שבפנים
אל תוך בדידות זה גונב אותי

על אף שהשעון הפנימי של הגיבור מבהיר לו את השעה האמיתית, הדברים מסביבו משתנים ללא כל היגיון. קשה לא להרגיש בודד בעולם שכזה.

ובלילות זה רודף
ובימים זה הודף
והניצוץ מסנוור אותי 


מי מאיתנו אינו יכול להזדהות עם התחושה הזו? הלילות המתחילים מוקדם מדי - הלילה כמו הודף את היום. והשמש בחלון מתחילה לסנוור כבר בשש בבוקר.

אוי, אוי אשליה מתוקה
עוד שקר מר מביאה
כל כך צרה היא הווייתי 


וכמו כל שנה, מבטיחים לגיבור שהשנה הכל ישתנה, שיבוא סוף לעיוות חסר ההיגיון הזה. אך כמו כל שנה, מדובר רק באשליה, לא יותר משקר מר ומייאש.

אבל תמיד... 


לא נותר לגיבורנו אלא להתנחם בחיק בחירת ליבו, ולנסות לשכוח כמו בכל שנה, שלאף אחד לא אכפת אם הוא יוצא מהמשרד לחושך מוחלט בשעה שש בערב, ושילדיו מתעוררים אחוזי תזזית לשמש הקופחת של חמש לפנות בוקר.
אכן, איך שלא נסתכל זה תמיד מבלבל. אלא אם נסתכל בכל מדינה מערבית אחרת. 


חורף נעים!