Pages

‏הצגת רשומות עם תוויות ביקורת טלוויזיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ביקורת טלוויזיה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 בינואר 2011

אנשי המצלמות



אולי זה רק אני, אבל שמתם לב שבזמן האחרון התכניות שמסקרות בידור נהיו מרושעות יותר?
כלומר גיא פינס ושאר החברים תמיד התעסקו בטראש ורכילויות זה ברור, זאת העבודה שלהם. אבל  בשנה האחרונה, בעיקר מאז שפינס עבר לערוץ 10 והתחיל להתחרות בחדשות הבידור של לאון רוזנברג שתפסו את המשבצת הישנה שלו, כולם נהיו קצת פחות בני אדם.

בחדשות הבידור של הוט אימצו את הגישה הביקורתית שהנהיג פינס בשנים שלו שם. כל העניין הזה של "חדשות בידור עם שיניים" הוא בהחלט עדיף על התחנפות מלוקקת לכל פליט ריאליטי או כוכב ילדים בן יומו שעובר בפריים, אבל הפרשנות של רוזנברג לגישה הזאת היא הפרשנות השטחית ביותר. התכנית של רוזנברג לא מסוגלת לקחת עמדה ביקורתית אמיתית, ולכן היא מסתפקת בכמה הערות לעגניות אחרי כל כתבה ושאלות מעליבות שנשאלות בחיוך רחב.
רוזנברג התחיל גם את פינת הוידאו פפראצי הדוחה (בהשאלה מ TMZ), והתחיל לשלוח "כתבים" עם מצלמות כתף להיתקע בפרצוף של מיטב יושבי הביצה בדרכם לחניון או לקחת את הילד מהגן, ואלה נאלצים לענות על שאלות מביכות מעדת "איפה האקס שלך" באמצע הרחוב רק כי זה מצטלם יותר טוב מלא לשתף פעולה בכלל ולצאת כבדים מכל העניין.

 ואז גיא פינס רואה את הבעת ה"אני טוב יותר מכל זה" של רוזנברג ומחליט להעלות את הרף.
לופ הצילומים של בר רפאלי דוחפת איזה צלם, הראיון עם המטרידה החולנית של אורנה בנאי (שנאלצה להקליט בבית תגובה לדברים כדי להגן על עצמה), והחיטוט אחרי כל פרט מביך בחייהם של מתמודדי הריאליטי של הרגע הפכו את התכנית ללא נעימה לצפייה. רוב הזמן מוקדש לחיטוט בפצעים טריים או חימום של ריבים. בדגימה מהירה מהימים האחרונים אפשר למצוא תחקיר מעמיק על הסיבות לאי גיוסו של ג'קי מהאח הגדול לצה"ל, בלונדינית מחויכת ששואלת את סיון דרור מאותה התכנית על שיקום היחסים עם החבר בו בגדה, ומין הלוך ושוב של "הוא אמר עליך שאתה זבל, יש תגובה?" בין אושיות כמו חנה לסלאו, קובי פרץ ומרגול. ואני יודע שהתגובה לכל זה היא "הם רצו להתפרסם, הם ידעו למה הם נכנסים ועכשיו זכות הציבור לדעת" ואני אומר, הם ידעו למה הם נכנסים אבל אתה לא חייב להיות כזה זין.

כל זה מזכיר לי את הסיפור היפה הזה מתוך This American Life שמסביר הרבה יותר טוב את הבחילה שאני מקבל בזמן האחרון מהתכניות האלה:



אולי אפילו בפוסט האחד הזה כבר הקדשתי יותר מדי מילים לתכניות טראש מטופשות שמסקרות כוכבים של תכניות טראש מטופשות אחרות. אבל אני מחבב טראש, ורק בגלל שמישהו משתתף בטראש לא אומר שצריך להתייחס אליו כמו זבל.

יום ראשון, 2 בינואר 2011

רעידת אדמה

דברי הימים של הטלוויזיה הישראלית מתחלקים לתקופה שלפני השבוע האחרון ולתור הזהב שמתחיל ממש עכשיו.


1. המהפכה הראשונה היא בצוות התכנית של כוכב נולד. זוכרים איך בעונות האחרונות היה לתכנית צוות שופטים בלתי נסבל וענקי שלא מסוגל לתת מילה אחת של ביקורת כנה על הביצוע הבינוני שהרגע ראו מחשש להרגיז את עדר הכבשים שמנופף ידיים ברחבה? ואיך שכל מבצע שריסן קצת את הזיופים וצלח שני סלסולים הפך לזמר נשמה של פעם בדור? ואיך שכל נער שפרט פעמיים על הגיטרה לפני שהטביעה אותו להקת נגני אולפן מקצועיים היה אליל רוק בועט ששר בסגנון אינטילגנטי (אשכנזי שלא מזייף תמיד שר 'אינטיליגנטי') עם השפעה בריטית של רדיוהד (היה קצת דיסטורשן בגיטרה השנייה)?
אז עכשיו מירי מסיקה תעשה את כל זה במקום דנה אינטרנשיונל, גל אוחובסקי ופבלו רוזנברג.
גבירותי ורבותי, מהפך.


יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

טקס פרסי הטלוויזיה של חסר תרבות


קריין - "ערב טוב לכולם וברוכים הבאים לטקס פרסי הטלוויזיה הגדול של חסר תרבות!
קבלו את המנחה שלכם, ההוא המצחיק!"



ההוא המצחיק - "שלום שלום, בדיחה על התעשייה, בדיחה על הסדרה שכולם מדברים עליה, בדיחה על כוכבת שמכורה לסמים.
אני רואה שנמצא איתנו גם הכוכב הענק" [קלוז אפ על הכוכב הענק עם חיוך קפוא] "בדיחה על הסרט הקודם שנכשל!" (בלי בדיחה על הנישואים שהתפרקו).
כוכב ענק צוחק ומוחא כפיים.
ההוא המצחיק - "ועכשיו להגשת הפרס לקומדיה הישראלית הטובה של השנה קבלו את הכוסית מסדרת הנוער והבד בוי מסדרת נוער השנייה!"

יום שני, 15 בנובמבר 2010

ביקורת טלוויזיה: שחקו אותה בגדול



משרדי רשת, לפני שבועיים.

חליפה #1 - זה לא יכול להימשך ככה. קשת מאכילים אותנו אבק ברייטינג, כבר שנים שלא עשינו תכנית אחת שאנשים מדברים עליה יום אחרי. אמנם יש לנו את חבורת הטאלנטים הטובה ביותר בארץ, משלום אסייג ועד אנה ארונוב אבל זה לא מספיק! הגיע הזמן לקצת יצירתיות. אנחנו צריכים תכנית חדשה ומהפכנית שתשנה את פני הטלוויזיה בישראל ותחזיר אותנו לתמונה!

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

ביקורות טלוויזיה במשפט

"יום אחד שלום אסייג יופיע בתוך זה, אבל עד אז את בטוחה."

בשבועות האחרונים עלו לאוויר המון תכניות טלוויזיה חדשות ולא ממש התייחסתי לקיומן.
מצד אחד הן לא מעניינות אותי, מצד שני אני לא רוצה להתרשל בתפקידי כאחד ממבקרי התרבות המובילים של מדינת ישראל.
אז בואו נגמור עם זה בביקורות של משפט אחד ונמשיך עם חיינו.

יום חמישי, 14 באוקטובר 2010

ביקורת טלוויזה - מעצר בית עם קיציס ופרידמן


קיציס ופרידמן תמיד היו צמד קומי מזן חריג בהומור הישראלי. לעומת רוב צוותי הקומיקאים בארץ שמורכבים רק משחקני דמויות ועובדים במיטבם במערכונים (אסי וגורי, אלי ומריאנו, גרייניק ואלתרמן, מה קשור וכו) קיציס ופרידמן הם צמד מזן ה"סטרייט מן והדמות הפרועה", והם מצויינים בזה. כל כך מצויינים שגויסו לאותם תפקידים ממש בארץ נהדרת - קיציס הוא הסטרייט מן של המדינה שנותן את האיזון מול כל הדמויות הפרועות שסביבו, ובראשן פרידמן שזוכה להיות חולה הנפש המוביל של התוכנית כשהוא משאיר את החיקויים המדוייקים יותר לאסי כהן, מריאנו ובעיקר לפיניש.
השאלה תמיד הייתה האם יש להם אפשרות לתרגם את הכימיה שלהם לתכנית שונה מהפורמט המוכר של קיציס בתור המנחה השפוי מול פרידמן הדמות המטורפת (מחלומות בהקיציס ועד החטא ועונשו). אפשרות אחת היא תכנית מערכונים מעדת ה"ישראלים" אבל קיציס לא ממש במיטבו כשחקן דמויות (למרות ניסיון חביב ב"לגעת באוכל" שלהם בביפ) - אז מה עושים?
פשוט מאוד - נותנים לקיציס ופרידמן לשחק את הגירסה הכי איומה של עצמם באחת מהקומדיות הישראליות הכי טובות שראיתי בערוץ 2.