האזנה מלאה : Tiny Fingers - Massive Fingers Spacetrip

זהירות, מצלמה! מהר, כולם להסתכל לכיוון אחר!

טייני פינגרס לא מנגנים שירים, הם אונסים אוזניים.
אני יודע שכבר עברנו את השלב שבו "קשה להאמין שהם ישראלים" היא מחמאה לגיטימית (ישראל מלאה באמנים שלא נשמעים "ישראלים") אז בואו ננסה את זה אחרת - קשה להאמין שטייני פינגרס מהכוכב הזה. אלבום הבכורה שלהם הוא חתיכת טריפ דאבסטפ/מטאל/פרוג/אנאעארף מהחלל החיצון ואתם חייבים לשמוע אותו עכשיו :








חצי סטייה מהנושא:
בפעם האחרונה שראיתי אותם בלייב, זה היה בחודש שעבר בביאנלה בהרצליה. העיריה הביאה מבחר של מיצגי אמנות מפוזרים במוקדים שונים במרכז העיר וחילקה בעמדות מודיעין חוברות עם מפה מסודרת והסברים. בנוסף הוזמנו המון מוזיקאים מעולים לנגן ברחובות העיר. מי מופיע? מתי? איפה? חפשו באינטרנט. לא, לא באתר של הביאנלה. סתם, באינטרנט. הרי אמנות זה ציור או פיסול, לא צעירים עם גיטרות. בכל אופן כך מצאתי את עצמי מול המראה הביזארי של טייני פינגרס נותנים את אורגיית הסאונד החייתית שלהם מול דלתות היציאה של הסופר פארם המקומי ומחרידים בתורה כל גברת שיוצאת אל הרחוב. כשהילד הקטן התחיל לרקוד בטירוף לצלילי Turquoise מול אביו המשתומם זאת כבר הפכה לאחת מההופעות הכי מעניינות שראיתי השנה. מדהים כמה פתוחות יותר האוזניים בגיל צעיר, ועדיין אנחנו משמיעים דווקא לילדים מוזיקה כל כך חסרת דמיון.

חצי חזרה לנושא:
טייני פינגרס בונים מנגנונים מורכבים מאוד שרצים על אנרגיה גולמית. העובדה שהם הצליחו לתרגם את הדבר החי והרותח הזה להקלטה מפוצצת רמקולים היא כבר ניצחון. הסכנה בהרכבים כאלה היא הנטייה לאוננות טכנית, ובאמת פה ושם נדמה שטייני פינגרס הולכים קצת לאיבוד בתוך הגרוב שבנו, אבל לרוב הם מצליחים לסיים בנקודה שונה מזו שבה התחילו. יש לקטעים המתפרסים האלה כיוון. בקיצור, תתעלמו מכל ההמלצות בפייסבוק על שירי חורף נוגים, ותנו ל- Massive Fingers Spacetrip לחרוך לכם את המוח. אם כבר להתחמם, אז שיהיה עם מגמה לוהטת.

סינגל : אמילי קרפל - הכפתור

הי, אמילי קרפל עדיין מאוד טובה בעבודה שלה.
שלוש שנים אחרי "נמשים" המצוין, אמילי ממשיכה להדגים למה היא אחת מיוצרות הפופ הטובות בישראל. זה אולי קצת פחות מרשים בהתחשב בכך שאין לה ממש מתחרות על התואר, אבל זה גם מה שהופך למוזיקאית חשובה. הכפתור אולי מדבק פחות מ"טיפה" או "נמשים" מהאלבום הקודם, אבל הוא עדיין עושה את העבודה, וההפקה של תומר לנצינגר וגיל לואיס (שבלי ששמתם לב גורר בשנים האחרונות את הצליל של המיינסטרים הישראלי אל המאה ה-21 במו ידיו) פשוט מצוינת.
אף אחת לא עושה כרגע פופ בעברית טוב יותר - עכשיו רק נשאר לקרפל להביא להיטים גדולים מספיק שייצרו מקום גם לכמה מתחרות. לא בטוח שהכפתור הוא להיט כזה, אבל הוא עדיין כיף גדול. סליחה על ההפרעה, אתם יכולים לחזור לרקוד.

סינגלים : Amy Winehouse & Nas - Like Smoke

הנה סנונית ראשונה מאלבום אחר המוות המדובר.

נשמע כאילו המקור היה שיר של נאס עם אירוח של איימי בפזמון, אבל הרחיבו את החלק שלה בשביל הגרסה הזאת.
אני אישית לא מצליח להתרחק מספיק כדי להחליט אם הוא היה מוצא חן בעיני גם בלי המציאות העצובה שמסביב. מצד שני, עם איימי אף פעם לא היה סיכוי למי שמנסה להפריד את החיים האמיתיים מהמוזיקה, אז אין סיבה שנתחיל להפריד את המוות.

תמיד היא נשמעה כמו רוח רפאים?

הקצה:הסוף

אז "הקצה" יורדת מהאוויר אחרי 13 שנים. מישהו באמת מופתע?

עם כל הכבוד לאלפי המאזינים הנאמנים של התוכנית, תחנה מסחרית כמו גלגל"צ לא יכולה להרשות לעצמה להקריב על בסיס יומי את שעות השיא שלה למען המיעוט חובב האיכות הזה.

אה, זה שודר בעשר בערב? טוב, אולי זו לא שעת שיא אבל בכל זאת, אי אפשר למנוע ממאזיני גלגל"צ את נתן גושן לפני השינה. בשעות הלילה אפשר לגלות בו רבדים חדשים. כלומר רבדים בכלל.

אה, רק פעמיים בשבוע? בסדר, נגיד. אבל בואו לא נשכח שגם ארבע שעות ללא להיטים הן מוות לכל רדיו מסחרי.

מה זאת אומרת לא מסחרי? בטוח? 

לא תלויים ברייטינג בכלל? 

המיסים של מי?!

די תמשיך

בונוס : Tom Waits - After You Die

בואו נתחיל מזה - אם עוד לא הקשבתם ל- Bad As Me החדש של תום וייטס, קפצו דחוף ל-NPR ותיהנו מהיצירה השלמה הטובה ביותר שלו מאז Mule Variations. יושב בול על ריח האבק הרטוב של היום הזה.
למי שמעוניין להאריך את הסיבוב על העגלה המקרטעת, הנה שיר בונוס בשם "After You Die". עוד מתנה אחת מטרידה מהמפלצת שמתחת למיטה שלי.


[Flash 9 is required to listen to audio.]
via Table-Top Lo

(בונוס לבונוס : לעולם לא אפסיק למצוא סיבות קלושות לקשר לעוגיפלצת וייטס. יצירת מופת.)

*עדכון: עוד קטע בונוס אחד צף היום. Tell Me הוא שיר פופ עצוב ויפה עם לחן פיפטיז מתקתק. קול האספלט של וייטס הוא סכין הגילוח שבמרכז התפוח המסוכר.



[Flash 9 is required to listen to audio.]

דברים מעולים: ספייק ג'ונז בסטופ מושן

המעצבת אולימפיה לה-טאן הוציאה ליין של תיקי יד מקסימים (אם יש משהו שאני מבין בו זה תיקי יד) שמעוצבים כמו ספרים עם עטיפות לבד ונועדו לבחורות שרוצות להיות נטלי פורמן. לקידום העניין, היא גייסה את ספייק ג'ונז וסיימון קאהן כדי ליצור סרטון אניציה מקסים לא פחות.

זה נראה ככה:

את הקול הנשי (ואת השיר האדיר בכתוביות) מספקת הזמרת/שחקנית הצרפתייה סוקו (Soko), שגם עומדת להוציא אלבום בכורה בשם I Thought I Was An Alien עוד שבוע. אז זאת הזדמנות טובה להקשיב שוב לשיר היפה והסתווי הזה מתוכו:

זהו. עכשיו נראה אתכם לא מתחילים את היום הזה עם חיוך.

האזנה מלאה: James Blake - Enough Thunder EP

ה-EP החדש של ג'יימס בלייק זורם בכיף לכל המעוניין:

אחרי שלא בדיוק נפלתי מהסנונית הראשונה מה-EP הזה (Falls Creek Boys Choir, שיתוף הפעולה הדי משמים עם בון איבר) מסתבר שוב כמה הקשר נכון יכול לשנות את התמונה - השיר הזה יושב כאן בול. Enough Thunder הוא 25 דקות של מוזיקה שמימית. מרווחת כמו האנגר מטוסים, אינטימית כמו נר נשמה. בלייק ממשיך לגלות את כל האפשרויות שטמונות בשילוב הייחודי שמצא בין בלדות סול פסנתר לבין אלקטרוניקה שמפלרטטת עם דאבסטפ. אף אחד אחר לא נשמע ככה וזה תיאור די נדיר למוזיקאי בשנות ה-2000.
בלב ה-EP יושב קאבר יפיפה ל-A Case Of You של ג'וני מיטשל, אבל השיא הוא Enough Thunder הסוגר. עם לא יותר מהקול המסתלסל של בלייק וליין פסנתר פשוט השיר הזה נשמע כמו דמו. כאילו אנחנו זוכים לראות פעם אחת את השרטוט הבסיסי ליצירה שלו לפני שהוא מתחיל לטשטש את קווי המתאר ולפזר כתמי צבע באולפן. רגע אחד מדויק מאמן  שבדרך כלל לא מאפשר למוזיקה שלו להיכנס לפוקוס.