חמישייה : סרטים איומים מעולים (או: חזרה לשגרה)

השבוע האחרון היה שבוע מסריח. אני חושב שכולנו יכולים להסכים על זה.
אבל עכשיו צריך לחזור לשגרה, ובמקרה של חסר תרבות השגרה היא תרבות פופ. לך תביא את עצמך להתעסק שוב בשטויות.
אז מה עושים? לשים שירים שקטים עד שנרגיש שוב בנוח גלגל"צ סטייל?
לדחות את הטראש בעוד כמה ימים כמו האח הגדול?
הרי עוד יומיים אני מתכנן להתעסק במעללי אבי הטחול בכל מקרה, אז כנראה שכדאי לי לקפוץ ישר למים.
יצא לי פעם להשתתף בסדנת צחוק במסגרת איזה טיול גיבוש מהעבודה (לא מאמין שזנחתי את חיי הזוהר בשירות לקוחות). המדריכה הייתה אחת מהבחורות המרגיזות האלה ש...שמדריכות סדנאות צחוק, והכל היה מביך ומוזר ונורא.
אבל לרעיון שהיא ניסתה להעביר שם יש ערך - חיוכים הם דרך דו סיטרית. הם מגיעים מבפנים החוצה, אבל גם מבחוץ פנימה. במילים אחרות, אם תמרח חיוך מזויף על הפנים מספיק זמן, הוא יהפוך לאחד אמיתי.
אני לא בטוח שזה עובד, אבל אני הולך לנסות.

אז בואו נחזור לשגרה ונצלול עמוק לתוך ערימה מהבילה של זבל.
סרט איום מוצלח באמת יכול ברגע הנכון (ותחת ההשפעות המתאימות) להיות מבדר יותר מכל זוכה אוסקר. זה יכול להיות בי מובי מסורתי מלא מפלצות גומי, או שובר קופות בתקציב ענק. מה שחשוב הוא הפער בין כוונות היוצרים להרים סרט ראוי לבין הצחנה שעולה מהתוצר הסופי.

אז תפתחו חלון, הנה חמישה מהאסונות הקולנועיים המצחינים ביותר שאני מכיר:

Batman and Robin
לפני שכריסטופר נולן בנה סביב בטמן את סרט הסופר גיבורים הטוב ביותר אי פעם, הסדרה עברה תחת ידיו של הבמאי ג'ואל שומאכר. לשומאכר היה מוניטין לא רע כבמאי באותה תקופה אחרי ההצלחה הביקורתית של "בדרך למטה" עם מייקל דאגלס, ככה שהוא נראה הימור די מבטיח עבור האולפנים שרצו סרטים שיתאימו יותר לילדים אחרי "בטמן חוזר" המעולה והאפל של טים ברטון.
בטמן לנצח, סרט הבטמן הראשון של שומאכר, אמנם היה גרוע, אבל גרוע בצורה רגילה לגמרי כמו עוד מאות סרטי קומיקס אחרים. הוא גם הפך ללהיט ענק אז אף אחד לא יכל לנחש איזה תאונת רכבת עומדת להגיע אחריו. וואו.
הסרט הבא, "בטמן ורובין" הוא אסון כמו שרק סרט עם תקציב ענק, כוכבים גדולים וציפיות גבוהות יכול להיות.

תמצאו כאן שילוב מושלם של תסריט איום (עם מחלת ה"יותר מדי רשעים" שאפשר למצוא בכל המשכוני הקומיקס הגרועים ביותר), בימוי נורא ותצוגות משחק שצריך לראות כדי להאמין ובראשן ארנולד שוורצנגר בתפקיד חייו כמיסטר פריז.
את הנזק שעשה הסרט הזה לקח שנים לתקן, ורק על ידי reboot מוחלט של כל הסדרה.

היילייט
הכמות הבלתי נתפסת של כפלי לשון על "קרח" שנכתבה עבור מיסטר פריז -

The Room
טומי ויסאו הוא פסיכופת עם מבטא משונה שאוהב לכתוב, לביים ולככב בסרטים שלו. יצירת המופת שלו, The Room, מתארת את משולש האהבה הטרגי בין ג'וני(ויסאו) אהובתו ליסה וחברו הטוב מארק.
הסרט הזה שכונה "האזרח קיין של הסרטים הגרועים" הפך במהירות לקאלט בזכות סצינות כאלה:

"I did not hit her! I did naaaaght. Oh, hi Mark!"


סצינת חנות הפרחים המדובבת:

וכמובן, רגע של משחק - 

" Your'e tearing me apart Lisa!"

בקיצור, חובה.

Howard The Duck

אחרי מלחמת הכוכבים ואמריקן גרפיטי, ג'ורג' לוקאס יכל לעשות מה שהוא רוצה. אז הוא הפיק סרט עם תקציב ענק על ברווז מדבר מהחלל החיצון. כן כן.
Howard The Duck מבוסס על קומיקס די טוב של מארוול באותו שם. חבל שכל מה שנשאר ממנו בעיבוד הזה זה הברווז המדבר. בכל אופן הסיפור כזה - האוורד מתרסק לכדור הארץ, מנסה לחזור הביתה, פוגש איזה בחורה שרוצה להיות זמרת בלהקה,  עוזר לה, כמעט שוכב איתה (פיכס) ובסוף מציל את העולם והופך למנהל של הלהקה. לפעמים חבל לבזבז זמן על הסברים כשאפשר לראות:

דרך אגב זאת הדמות הראשונה של מארוול שזכתה לסרט משלה.
לא ספיידרמן, לא אקס-מן ולא איירון מן. האוורד.

קורבן האהבה
הגיע זמן לקצת גאווה ישראלית. כן, יש גם את "שלום לך סיגל" ואת הסרט ההוא עם מאיה בוסקילה, אבל כשאתה באמת רוצה סרט ישראלי איום, אין יותר נורא מ"קורבן האהבה". ביטר במיטבו.

Troll 2
והסרט שנבחר שוב ושוב לסרט הגרוע בכל הזמנים, טרול 2.
סיפורם של תושבי העיירה הקטנה נילבוג ("גובלין" הפוך. מחוכם.) הנרדפים על ידי חבורת גובלינים צמחוניים (אין טרולים בסרט, קוראים לו טרול 2 בניסיון למכור אותו כהמשך לסרט האימה "טרול") אשר הופכים את קרבנותיהם לצמחים (עם ענפים מודבקים והכל) לפני שהם אוכלים אותם. אימפריה.

"Oh my GOOOOOOOOOOOOO

OOOOOOOOOOOOOOOOO

OOOOOOOOOOOOOOOD!"

שווה לראות איתו גם את הדוקומנטרי המעולה שיצא השנה, Best Worst Movie,  שיצר הילד ששיחק בסרט ומלווה את הכוכב ג'ורג' הארדי החביב שעובר בין העבודה שלו כרופא שיניים לבין חתימות למעריצים בכנסים.
להיות הכוכב של הסרט הנורא ביותר בכל הזמנים זה עדיין להיות כוכב.

.aaaaand we're back