Pages

יום רביעי, 9 במרץ 2011

חמישייה : Newgrass


בלוגראס הוא לא ז'אנר שמאוד חזק ברושם ראשוני. מדובר בסוג המסויים הזה של קאנטרי עם הבנג'ו והכינור ששומעים בקטע הזה בסרט שבו האיכר הזקן רודף עם רובה אחרי הגיבור ששכב עם הבת שלו. מוזיקה שמעלה אסוציאציה מיידית לאיזה רדנק עם אוברול וחמש שיניים. אם מצליחים להתנתק מכל זה מגלים עולם מוזיקלי מרתק. מוזיקת שורשים עם השפעות חזקות של פולק אירי וסקוטי שהביאו איתם המהגרים לאמריקה. ג'ז דרומי לבן ששומר על פשטות כערך עליון אבל דורש יכולת טכנית מטורפת מהנגנים. ג'ון דרניאל אמר באיזה ראיון שיש מעט מאוד גיטריסטים בלהקות אינדי שמתקרבים לרמה הטכנית של גיטריסט מטאל בינוני. זה מאוד נכון גם לגבי נגני בלוגראס, ובאמת אחת ההנאות הגדולות שלי מהז'אנר היא להקשיב לנגנים עם רמה כזו של שליטה בכלים שלהם. זה שינוי מרענן מחוסר הליטוש המכוון (או לא) של הרבה מהנגנים שאני שומע בדרך כלל.

כמו ברוב הסגנונות הפחות "מגניבים" הדרך הטובה ביותר פנימה היא בעזרת אמנים צעירים שלוקחים את הז'אנר כמה צעדים לכיוון האלטרנטיב. בדיוק כמו שהדרך שלי אל הקאנטרי הקלאסי של ווילי נלסון והאנק וויליאמס נסללה על ידי הגישה האלטרנטיבית של ווילקו ו Whiskeytown, אני מקווה שהאמנים בחמישייה הזאת יהיו דרך טובה להיכרות עם ז'אנר שדורש להשאיר את כל הדעות הקדומות בכניסה. קוראים לזה Newgrass אבל אפשר פשוט לקרוא לזה בלוגראס אלטרנטיבי.
מספיק הקדמה, בואו נתחיל Y'all!




Nickel Creek - When In Rome


תמיד יש את השיר הראשון הזה שמדליק אותך על איזה ז'אנר שלא התעניינת בו קודם. בשבילי זה היה השיר הזה ולא נראה לי שאני לבד. ניקל קריק חיברו בצורה מושלמת בין בלוגראס קלאסי לכתיבת פופ חדה ובכך שימשו כיופי של נקודת כניסה לעולם הזה עבור הרבה מאוד אנשים. Why Should The Fire Die, האלבום האחרון שהוציאו לפני שהתפרקו הוא יצירת מופת קטנה וככה הוא מתחיל.
Trampled By Turtles - Wait So Long


אי אפשר לעשות רשימת שירי בלוגראס בלי איזה שיר מהיר וטכני ובדיוק בשביל זה יש לנו את Wait So Long. פחות שיר  ויותר רכבת ששועטת ב-200 קמ"ש. אם מתרכזים טוב אפשר להריח את העשן שעולה לנגן הבנג'ו מהאצבעות.

Crooked Still - Pharoah


והנה משהו קצת יותר אפל. השיר הזה של Crooked Still הוא שיטוט לילי בביצות של דרום ארצות הברית, או לפחות באיך שאני מדמיין אותן. איפה שכל צל של עץ הופך לשד ברגע שאתה מפנה את המבט, וכל צליל של חיה בשיחים מעביר לדום את כל השערות בעורף. אם ראיתם Winter's Bone (תראו את Winter's Bone) אתם מבינים למה אני מתכוון.
רק הקול העצוב והיפה של אופי אודונובן מוביל אותי בחשכה ואני רק מקווה שזה יספיק.


The Infamous Stringdusters - Magic #9
לא יזיק גם קטע אינסטרומנטלי ואם כבר אז שיהיה קסום לפחות כמו זה.


The Punch Brothers - You Are


ב-Nickel Creek מתחילת הרשימה היה חבר מוזיקאי גאון בשם Chris Thile. וירטואוז מנדולינה, כותב שירים נפלא, זמר מצוין ומלחין שלא מפסיק לחפש. אחרי שהלהקה התפרקה ת'ייל גיבש סביבו הרכב חדש של נגנים משובחים בשם The Punch Brothers. ביחד הם עושים מוזיקה מורכבת מאוד ולא מתחנפת - מין פרוגרסיב אקוסטי.
מומלץ מאוד גם להקשיב לקאוורים המדהימים שהם עשו לשירים כמו Kid A (כן כן),  5=2 + 2,  Packt Like Sardines in a Crushed Tin Box ו Morning Bell של רדיוהד, Reptilia של הסטרוקס ואפילו Gronlandic Edit של Of Montreal. הכל מועבר בצורה מושלמת לכלים אקוסטיים בלי לאבד שום דבר מהמקור. פשוט כיתת אמן לעיבוד.


5 תגובות:

דן-יה אמר/ה...

בדיוק התחלתי בראש שלי לכתוב פוסט על נוּ-סווינג.

יופי של פוסט ויופי של בחירות!

יהונתן (ועדת תרבות) אמר/ה...

פוסט אדיר על ז'אנר נשכח- ממש תענוג שנתת את הבמה לסגנון.
ההקבלה לרכבת הדוהרת היא מצוינת. אני רואה את הבלוגראס כפאנק של הקאנטרי- או משהו כזה.
ממש כיף לקרוא ולשמוע :)

דור אמר/ה...

אגב בלוגראס ומטאל, אוהבי שני הז'אנרים כנראה יאהבו את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=85rRNICYOn0

אנונימי אמר/ה...

תודה. ניסיתי בזמנו להיכנס לז'אנר ולא ממש הצלחתי, אבל זה בטח יעזור.
משהו אחד שכן תפס אותי חזק (זה בלוגראס?):
http://www.youtube.com/watch?v=fdkBUaWv7vA

אנונימי אמר/ה...

איך שכחת את
Alison krauss & Union Station
?
הם גידלו את chris thile
ומגיע להם כסא באולם התהילה של הבלוגראס...

הוסף רשומת תגובה