בזמן אמת, אדי וודר היה הקורט קוביין שלי. בגיל 12 הוא היה גיבור הרוק'נ'רול שלי.
לא ששנאתי את נירוונה או משהו, אבל גם אנשים שאני שונא אהבו את Smells Like Teen Spirit וזה די צינן לי את ההתלהבות. בהמשך הטעם שלי התרחב לא מעט אבל הנקודה היא שהעברתי לא מעט שנים שבהן הייתי בטוח רק בשני דברים -
1. השמש זורחת בבוקר.
2. אדי וודר הוא הזמר הכי טוב בעולם.
ואז עוד לא ניחשתי כמה טוב הוא נשמע עם ליווי של יוקלילי.
אחרי כמה גיחות לכיוון הפולק עם חלקים מסוימים של No Code, השיר Soon Forget מתוך Binaural וכמובן הפסקול הנפלא של Into The Wild, וודר בדרך לאלבום סולו פולקי שייצא ביוני והנה שיר ראשון מתוכו, Longing To Belong -
אז הוא עדיין כותב ברצינות תהומית שלפעמים מוציאה ממנו קלישאות והוא עדיין מלחין די שמרן, אבל ברגע שמשלימים עם העובדה שלטובה או לרעה זאת השפה המוזיקלית של הבנאדם, מגלים שיר מצוין של כותב ישיר מאוד ולא מתחכם. אני בפנים.
6 תגובות:
אדיר!! אני מת על אדי ודר, עשית לי את
*אגב, הפסקול של into the wild הוא פסקול מדהים.
גם לי עשית את.
התכוונתי לכתוב "עשית לי את היום"
איכשהו ניחשתי :)
איזה בשורה משמחת . איזה כיף זה אדי ודר!
כיף
הוסף רשומת תגובה