Pages

יום שני, 25 באוקטובר 2010

WTF : Runaway - Kanye West

זה רק נהיה מוזר יותר.

מכירים את זה שאיזה זמר רוצה לקדם אלבום חדש אז הוא מוציא קליפ?
אבל הוא רוצה שהקליפ קצת יבלוט אז הוא מוסיף לו מכוניות מתפוצצות, בחורה ערומה שלבושה כמו תרנגול הודו, קריינות של ניקי מינאז' במבטא בריטי, זיקוקי דינור, רקדניות בלט, כבשים, עופרים, ותהלוכה עם ראש ענקי של מייקל ג'קסון?
אבל זה לא ממש נכנס אז הקליפ הופך לסרט קצר/סיבה לאשפוז באורך 34 דקות?
מכירים?
אז ממש תשתעממו מהקליפ החדש של קניה ווסט.
מי שבכל זאת רוצה לצפות בתאונת השרשרת הזאת יכול לעשות את זה כאן:


חובת הורדה - Eastbound & Down


רוצים לשמוע משהו עצוב?
בסקירה מהירה באחד מאתרי התרגומים המובילים (בואו נקרא לו סאב-שמנטר) מתברר שאין תרגומים ל Eastbound & Down.
לעומת זאת יש תרגומים ל-8 עונות של שני גברים וחצי.
שני דברים עצובים כאן -
1. שני גברים וחצי הגיעה לעונה שמינית.
2. יש אנשים שרואים מרתונים של צ'ארלי שין וצחוקים מוקלטים, בזמן שהם יכולים לראות את Eastbound & Down (להבא EB&D).

THIS ENDS NOW.


יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

The National - Terrible Love

גם אני, שאוהב את הלאומיים חייב להודות שהם להקה כבדה. מט ברינגר הסולן תמיד הצטייר לי כאיזה איש עסקים שפשט רגל, שיכור באיזה בר, שר שיר אחרון לפני שהוא זורק את עצמו מהגשר הקרוב ביותר (דמיון מפותח זה בריא). די מדאיג.
בגלל זה ממש כיף לראות אותם משתטים קצת בקליפ לגרסה האלטרנטיבית ל Terrible Love.
בכלל קליפים מעדת "הווי-הלהקה-בדרכים" תמיד משמחים אותי (ודורשים מהלהקה אפס מאמץ, אז כולם מנצחים).


יום שישי, 22 באוקטובר 2010

ביקורת אלבום: Yael Kraus - Boutique


אני מקשיב לאלבום הבכורה של יעל קראוס ומנסה להבין מה עוצר אותי מלהתאהב. יש כאן את כל המרכיבים הנכונים- לחנים חזקים, הפקה עשירה,  עיבודים מעניינים והכל בביצוע של זמרת עם קול ונוכחות. הכל שם, אז מה הבעיה שלי?
זה השלב שבו אני נאלץ להודות שהייתי אוהב את האלבום יותר אם אם הוא לא היה באנגלית. די אידיוטי אני יודע.
הרי אני אוהב המון מוסיקה "לועזית" (מילה משונה, לועזית), גם כשהיא מגיעה מיוצרים אחרים בעולם שאנגלית אינה שפת אימם, אז למה זה שונה כשזה מגיע מיוצרים ישראלים? לא יודע, אבל זה שונה.
ממש לא בא לי להיות מאלה שיש להם בעיה עם זמרים ישראלים ששרים באנגלית, אבל אחרי ניסיונות כושלים לחיבור עם אסף אבידן, תמר אייזנמן, גבע אלון ועכשיו יעל קראוס הגיע הזמן להודות שמשהו בעניין הזה מרחיק אותי - לפחות משירים שנועדו לעשות יותר מלהזיז לך את האגן (ככה שבואו כבר נוציא את איזבו ופאנקנשטיין מהדיון הזה). עכשיו נשאר לי להבין למה.

יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

ביקורות טלוויזיה במשפט

"יום אחד שלום אסייג יופיע בתוך זה, אבל עד אז את בטוחה."

בשבועות האחרונים עלו לאוויר המון תכניות טלוויזיה חדשות ולא ממש התייחסתי לקיומן.
מצד אחד הן לא מעניינות אותי, מצד שני אני לא רוצה להתרשל בתפקידי כאחד ממבקרי התרבות המובילים של מדינת ישראל.
אז בואו נגמור עם זה בביקורות של משפט אחד ונמשיך עם חיינו.

איך לא ידעתי על זה? הוצאה מחודשת של Pinkerton


היי, זוכרים כשוויזר היו להקה אדירה?
זוכרים איך אחרי מתקפת הפופ הבלתי מרוסנת של ה Blue Album הם הוציאו אלבום מדהים מלא בשירים מרירים על תיסכול מיני?
אז יש לי חדשות טובות.
פינקרטון, האלבום השני של וויזר ואחד מהאלבומים הטובים של שנות ה-90 זוכה להוצאה מחודשת. פינקרטון כל כך טוב שגם שישה אלבומים גרועים אחריו, אני עדיין מתרגש כל פעם שאני שומע שוויזר מוציאים אלבום חדש.
לרוב אני לא ממש מתעניין בהוצאות מחודשות כי הן בדרך כלל עולות המון ומסתכמות בשירים שכבר יש לי + כמה שירים שלא היו טובים מספיק להיכנס לאלבום (ראה "שירים שכבר יש לי") אבל הפעם זה שונה. הפעם אלה השירים הלא מספיק טובים של ריוורס קוומו בתקופה הכי פורייה/גנוזה שלו.
ההוצאה המחודשת (צריך למצוא מילה קצרה יותר ל reissue) תגיע בדיסק כפול של 25 35 שירים שיכלול בנוסף לאלבום בי-סיידים, ביצועים חיים ו-16 (!) שירים שלא יצאו מעולם. כל הסיפור הזה יוצא ב-2 בנובמבר אבל הלהקה כבר שיחררה אחד מהשירים החדשים והוא מצויין -
Getting Up And Leaving


גם הביסייד המעולה הזה יהיה שם -
You Gave Your Love To Me Softly

בקיצור יהיה שמח ולכבוד האירוע אני מכריז על היום "יום ניינטיז" - מה שאומר שהיום אני שומע רק דברים שאהבתי בניינטיז (להבדיל מדברים שיצאו בניינטיז), מזלזל בכל מה שאנשים אחרים אוהבים ולא מעז לדבר עם בנות. 
יום ניינטיז שמח!



יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

חמישייה : אלבומים שנשכחו

לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש שהאייפוד שלי מסתיר ממני דברים. הוא היה מתנהג כאילו הכל כרגיל ומשמיע לי דברים שאני אוהב, אבל הייתה לי הרגשה שהוא מחביא באיזה חדר אחורי שירים יפים שהוא שומר רק לעצמו. לחורף או משהו.
אז התחלתי איזה אתגר ביני לבין עצמי עם שני חוקים -
1. להקשיב לכל השירים על האייפוד לפי הסדר.
2. מותר לדלג רק אחרי שמגיעים לפחות לאמצע השיר, אלא אם זה שיר שאני מכיר טוב.

זה לקח חודשים, אבל מרגע שהתחלתי את העניין לא יכולתי להפסיק. פה ושם זה הרגיש כמו עבודה אבל בסך הכל זה היה כיף לא רגיל. קודם כל, היה כיף לשמוע דברים שלא שמעתי מזמן. פתאום קלטתי שבמשך תקופה מאוד ארוכה כל מה ששמעתי היה דברים חדשים, וזה נחמד אבל שונה לגמרי מלשמוע שירים שבהם אתה מכיר כל צליל לפני שהוא מגיע. עוד יותר כיף היה לגלות שצדקתי ושלמנוול באמת היה סליק של דברים מעולים ששכחתי (חייבים לבדוק למה בשאפל עולים רק שירים שנמאסו עליך וקטעי מעבר לא קשורים).
מה שמביא אותי לרשימה הזאת שגם חונכת מדור (מדור? בבלוגים יש מדור?) חדש - חמישייה. זה המקום שבו אני אדחוף רשימה של חמישה דברים עם איזה נושא, כי גיקים אוהבים רשימות. אני אתחיל עם חמישה אלבומים מעולים ששכחתי מקיומם וגיליתי מחדש. מיותר לציין עד כמה סובייקטיבי כל העניין. נלך מהסוף להתחלה בשביל לבנות מתח ולשגר טיל.