קונאן נגד האנימטורים מטייוואן

ערוץ החדשות (?) הטייוואני NMA אוהבים לנתח את אירועי השבוע בעזרת קטעי אנימציה מדהימים/הזויים/מדהימים שוב.
אתם אולי זוכרים את הסיכום שלהם למלחמות הלייט נייט בשנה שעברה.
בכל אופן השבוע קיבלנו קרב ענקים בין NMA לקונאן שהחליט ליצור סרטון משלו.
FIGHT!

די תמשיך

דבר המבקר

אני זוכר תקופה שבה "מבקר מוזיקה" נשמע לי כמו אחד המקצועות הנפלאים עלי אדמות. לשבת לשמוע מוזיקה כל היום ואז לבשר להמון את דעתי? להילחם למען המוזיקה שאני אוהב? מה עוד אפשר לבקש?

היום אני יודע ששכר זה אחד מהדברים שאפשר לבקש, אבל הייתי בן 14 ומוזיקה בשבילי הייתה אז מלחמה בין כוחות האור לבקסטריט בויז אז כמובן שכיבדתי מאוד את כל אלה שכבר נלחמים עמוק בשוחות.

שגרת האינטרנט שלי אז הייתה מוקדשת ברובה לביקורות. או לפחות החלקיק משגרת האינטרנט שלא היה מוקדש לפורנו שמסרב להיטען, היה מוקדש ברובו לביקורות.

רולינג סטון, ספין, Wall Of Sound עליו השלום וכמובן, המתחרה החדש והצעיר פיצ'פורק היו רק חלק מהסבב היומי. פיצ'פורק הפך תוך זמן מאוד קצר לדבר הראשון שאני קורא אחרי שהאינטרנט היה מסיים את שיר ההתחברות הקטן שהוא היה עושה פעם (קצת מתגעגע לצלילים ההם. הם עזרו לבנות ציפיה) ובצדק. הם הכירו לי משהו חדש כמעט כל יום, ונתנו לי משהו מקורי (או מעצבן) להגיד כמעט על כל דבר שהפך לקונצנזוס. בקיצור מצאתי בהם מקור מידע שיעזור לי להשיג את הדבר שבן 14 רוצה יותר מכל - ייחוד. רצתי לשמוע כל דבר שהם אהבו, נהניתי מכל טיפת ארס שהם שמרו לאלבומים שהם שנאו ורציתי ללמוד איך כותבים כאלה ביקורות מקוריות ומודעות לעצמן כמו אלה של ברנט דיקרסנזו.

די תמשיך

חמישייה : בחורות עם גיטרה

לפעמים שירים חוזרים אליך בהפתעה. 

אני יושב לתומי ומנסה לעכל קצת את כל המוזיקה החדשה שניתחת עלי מכל הכיוונים השבוע ופתאום, משום מקום, שיר אחד שלא שמעתי מזמן מחליט להתיישב לי באמצע הראש ולהקים התנחלות -

Regina Spektor - That Time


וככה במקום לצלול לחדש של אדון ווסט אני בכלל מזמזם לי שוב ושוב את ריף הגיטרה המטופש הזה ואת השורה המצחיקה על המנדרינות ("So cheap and JUICY!"), ופתאום השבוע הזה נהיה שבוע של בחורות מגניבות עם גיטרה (גם אם אצל רג'ינה זאת הייתה רק חריגה רגעית מהפסנתר). דווקא היה ממש כיף.

הנה החמישייה שלהן:

די תמשיך

סבתא קוראת טוויטים של קניה. כמובן.

אף אחד לא יצר את הסרטון הזה. הוא תמיד היה שם, מחכה לרגע הנכון.

תקציר: הבורר 3 פרק 5

נו בנות? אז ויתרתן על הבורר כי זאת סתם סידרת בורקס מלאה בפנטזיות של ערסים?
אז שתדעו לכן שדווקא השבוע כולם התחברו לעצמם ובכו. ואתן פיספסתן.
סתם נו... חסר תרבות יעדכן אתכן בכל הפרטים! ואחר כך נוכל לעשות קרב כריות בתחתונים ולדבר על בנים!

די תמשיך

מתקפת פופ

אני בנאדם של חורף. מצב הצבירה הטבעי שלי הוא פוך (שזה איפשהו בין מוצק לנוזל אם שאלתם את עצכם).

הבעיה היא שלא רק שאני גר במדינה שמלכתחילה החורף בקושי מוכן להתארח בה כאילו הוא ילד ואנחנו הדודה שחושבת ששקדים מצופים זה ממתק, אלא שהשנה הוא בכלל הלך לאיבוד בדרך.

אז אני יושב פה ומזיע באיזה לופ קיץ לא נגמר ולא ממש מוצא את עצמי. לפחות היקום עדיין דואג לי ומנסה להכניס אותי חזרה לאוירת הקיץ עם מנה גדושה של פופ שתוקף מכל החזיתות. הנה מה שנחת עלי השבוע:

די תמשיך

מקום טוב בצד (או: מה למדתי מדודו אהרון על אמונה)

בואו נדבר רגע על איכות.
אני פותח רדיו ומקשיב לכמה מהאמנים הכי מצליחים בישראל ומתמלא תסכול. אני יודע שהרוב המוחלט של השירים האלה הוא זבל, אני יודע שדודו אהרון לא עושה מוזיקה טובה אבל אני לא יכול לעשות עם זה כלום.
ולא רק כי אסור לפתוח פה מחשש שהמון אנשים (טוב, אולי לא פה. חסר תרבות זה לא מאקו) יקראו שתי מילים מהכותרות (משהו בקשר לדודו אהרון) וכבר ידאגו להסביר לי כמה אני גזען (לא), אליטיסט (יש מצב) תל אביבי (שום סיכוי) ושלא יעזור לי כלום, הקהל בחר. וכמובן שצריך להוסיף שלל הסתייגויות על איך שאני לא מדבר רק על מוזיקה מזרחית אלא על מגוון שלם של זבל, בין השאר גם אותו פופ טורקי מיובא באריזות למיקרו שמוכרים בערוץ 24.
כל זה יהיה מציק, אבל הדיכאון האמיתי כאן הוא שאין לי מה להגיד מלכתחילה כי אין דבר כזה מוזיקה טובה.
כולנו הסכמנו באיזה שלב ש"יופי" ו"טוב" הם סובייקטיביים בכל מה שקשור לאמנות. לא בטוח אם זה מוצדק אבל זה המצב.
אז אם אלה הכללים, מה  זאת מוזיקה "טובה"? מה הקריטריון?

די תמשיך