Pages

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

Radiohead - כתב הגנה


אז רדיוהד הוציאה אלבום או משהו? חבל שאף אחד לא מדבר על זה קצת. הנה, אני אתחיל.
ידעתי שיש בקהל של הלהקה גרעין עיקש ומאוכזב שעדיין מאמין שאולי באלבום הבא תום יורק יתפנה לכתוב את High and Dry 2 : 2 High, 2 Dry (או משהו), ועד שהיום הזה יגיע הם ימשיכו להקשיב ולשנוא כל שיר חדש שהם מוציאים. אבל לא באמת שמתי לב כמה חובבי מוסיקה מבטלים אותם כאוברייטד. עכשיו זה כבר יותר מעניין.

אני לא מת על המילה הזאת, overrated. זאת דרך קצרה יותר להגיד לקבוצה גדולה של אנשים "אני יודע שאתם מעריכים משהו, אבל הוא לא מוצלח בעיני ולכן הגעתי למסקנה שכולכם טועים". קביעה די יומרנית כשחושבים על זה. אבל עדיין, אני מבין מאיפה זה בא. השנאה לרדיוהד פחות קשורה למוסיקה שלהם ויותר לסדר הגודל של הקהל שלהם. למה דווקא הם? למה כל הוצאת אלבום של הלהקה הזאת היא המקבילה האינטרנטית למעמד הר סיני? הרי יש עוד אלף אמנים שעושים מוסיקה לא פחות נפלאה ולא קלה לעיכול, אבל רק רדיוהד מצליחים לגרום למיליוני אנשים להקשיב בסבלנות ולנסות לעכל צלילים שהם היו פוסלים אחרי חצי האזנה אם הם היו מגיעים מכל אמן אחר.


שואלים אותי אם הייתי "מנסה כל כך לאהוב את זה" אם זה לא היה רדיוהד. שאלה טובה והתשובה היא לא. אני ועוד הרבה כמוני מקבלים אלבום חדש שלהם בהרבה יותר אורך רוח מזה שהיינו מגלים לאלבום של להקה אחרת, והסיבה פשוטה - רדיוהד הרוויחו ביושר את תשומת הלב שלנו. הם דאגו לתת לאיצטדיוני העולם את The Bends לפני שלקחו את כל הקהל הענק הזה איתם למסע מרתק שנמשך עד היום. בזכות נקודת הפתיחה המאוד קליטה וסוחפת של הלהקה הזאת הם זכו באמון מלא מהמעריצים שלהם, והגיעו למצב המרתק הזה שבו הם הפכו לצינור שדרכו המון מאזינים נחשפים לצלילים חדשים. אנשים שלא היו נותנים ל-Flying Lotus סיכוי מוכנים ללכת למקום הזה עם רדיוהד, המדריכים שעליהם הם סומכים.

רדיוהד שונאים להיכנע למוסכמות כמו פוקוס בתמונות יח"צ.
מטיחים שאין להם כבר שום דבר חדש להגיד, שחלפו הימים שלהם כלהקה פורצת דרך, שהם רק ממחזרים השפעות אלקטרוניות לא מאוד חדשות. הכל נכון, אבל השאלה היא אם זה משנה. אם הייתי מוכן להקשיב אך ורק לאמנים פורצי דרך היה לי עכשיו הרבה יותר מקום פנוי באייפוד. כל עוד רדיוהד עוד לא הגיעו למקום שבו הם רק יוצרים גרסאות טובות פחות לשירים שהם כבר כתבו, אני אקשיב להם. בינתיים הם עובדים ממש קשה כדי להימנע מהמקום הזה, וזה ראוי להערכה גם אם אתה לא אוהב את מה שהם עושים.

אז אפשר להתעצבן מכך שכבר יותר מעשור שהחבורה הזאת זוכה לתהודה אדירה על מוסיקה יחסית הרפתקנית בזמן שאמנים אחרים שעושים את הדברים האלה טוב יותר או שעשו את זה קודם לא זוכים לאותה הכרה. אפשר, אבל אז מפספסים את כל הנקודה. עצם העובדה שהרכב כלשהו מוציא אלבום כמו The King Of Limbs וזוכה ליחס הזה היא לא פחות מנס. כשאני חושב על כל האנשים ברחבי העולם שהקשיבו לאלבום הזה במקביל, ירדו לעומק, חיפשו ניואנסים והתחילו בזכותו דיונים סוערים על החשיבות של מיידיות מול ניסיוניות, מלודיה מול קצב ומה זה בכלל שיר פופ, אני נאלץ להשתמש במילה "נפעם".

 אני לא חושב ש The King Of Limbs הוא יצירת מופת. יש בו כמה שירים טובים באמת והרבה רעיונות יפים, אבל הוא נשמע לי כמו שלב בדרך ליישום מוצלח יותר של הרעיונות האלה באלבום עשיר יותר. הוא בטח לא נשמע כמו אלבום שנועד לקבלת פנים כזאת. אני כן חושב שסוף השבוע הזה שבו מיליוני אנשים חוו ביחד את היצירה הזאת ולקחו ממנה מה שלקחו היה רגע נדיר ומיוחד מאוד. רגע חשוב אפילו יותר מהאלבום שהצית אותו.

15 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

קורא אותך תמיד אבל לא מגיב בדרך כלל. מסכים ואוהב.

אמרי מרמור אמר/ה...

שמח שהפעם הגבת :)

אנונימי אמר/ה...

כתבתי וזה משום מה נמחק...
אתה יודע לאבחן, וזה נדיר. תודה

שחר אמר/ה...

אני חושבת שמכל "ניתוחי" האלבום החדש, שלך תאם את התחושות שלי בצורה מדויקת להפליא.
תודה על הכתיבה המוצלחת.

גדי אמר/ה...

היי, קודם כל, אוהב את הבלוג הזה.ושמח שיש לי סוף סוף מה לומר ולו כדי שתדע שיש קוראים.
לעצם הענין מרשה לעצמי לשאול, מה ההבדל אפוא בין זה לבין להקה שהוציאה 3 - 4 אלבומים טובים ומאז עושה מוזיקה משעממת? לפי הרעיון שלך נצטרך "לכבד" ולהתמסר לכל להקה כזו בזכות חסד נעוריה. אני חושב שנעורים משובחים לא יכולים לקנות את אמוננו ומסירותנו לנצח.
לגבי רדיוהד צריך לומר שהמלך הוא מזמן ערום. הוא אכן מלך, אבל זה לא מונע מאיתנו מראות את עירומו. הרי זה מה שהיה קשה לאותם תושבי ממלכה- להודות שהמלך, שתמיד היה לבוש כל כך יפה והדור, הפעם הוא ערום.

אמרי מרמור אמר/ה...

הי גדי, שמח שאתה קורא ומגיב.
אני לא מציע להתמסר לרדיוהד ויהי מה בזכות אלבומי עבר גדולים, אלא מסביר למה אני מוכן להשקיע בשבילם בהאזנה מעמיקה לאלבומים חדשים ופחות מיידיים מהאלבומים המוקדמים שלהם. יכול להיות שגם אחרי כמה האזנות מרוכזות אני לא אמצא שם שום דבר ואסיק שהמלך אכן עירום, אבל בכל מקרה הם הרוויחו את החיפוש הזה.

vercalitus אמר/ה...

אני חולק סנטימנט דומה איתך, אמרי. אצל רדיוהד, הדלת תמיד נפתחת בסוף, זו רק הדפיקה הסודית שמשתנה.

אצלי, היה זה האלבום הזה שחתם את זה כך ולא השאיר אחוז אכזבה לנוכח היעדרות high and dry חדש.

לכן מלך הגפיים, כי נכנסים רגל אחרי רגל, יד אחרי יד (:

Unknown אמר/ה...

הביקורת יפה ונכונה,
אבל כולכם מתעלמים מדבר אחד חשוב:

חסד נעורים ?? 4 אלבומים ראשונים ?? מאז עושה מוזיקה משעממת ??

כנראה לא שמתם לב, אבל לפני שנים לא רבות בכלל יצא אלבום שנקרא in rainbows

ומיליוני אנשים מתרגשים מחדש כל פעם שהם שומעים אותו. קליט ונעים ומדהים בשמיעה ראשונה שלא סתם זכה להיות "אלבום העשור".
אני רק יזכיר שירים כמו "15 steps, nude, all i need, wierd fishes"

בקיצור, הבנתם את הנקודה

דור אמר/ה...

יפה כתבת.

איתי אמר/ה...

מסכים עם עופר.
אני לא מבין את עניין החסד נעורים..
חוץ אולי מאלבום אחד יחסית חלש (hail to the thief), רדיוהד מעולם לא הוציאו אלבום שהוא פחות ממצוין. כנ"ל לגבי האלבום החדש.

הסיבה האישית שלי שאני ככ אוהב ומעריך את הלהקה הזאת היא שהיא גלדה והתפתחה ביחד עם הגדילה והתהתפתחות של הטעם המוזיקלי שלי.
בניגוד ללהקות אחרות ששמעתי בגיל 14 (1994) רדיוהד הם היחידים שהשתנו, חקרו והעלו את הרף עם כל אלבום.
מחמם לי את הלב לדעת שכל כמה זמן יש לי ברשימת אלבומים הנוכחית שאני שומע גם אלבום של רדיוהד שלא נופל מכל להקה חדשה. חבל שאני לא יכול להגיד את אותו הדבר על שאר הלהקות שגדלתי עליהם בניינטיז.

איתי

אנונימי אמר/ה...

אז זהו ? בזכות חסד נעורים , תאכל כל חרא שיזרקו עליך.

איפה כל המעריצים של אדם ? מה אין לו חסד נעורים ?
איפה אלה של אביב גפן ?

מה זו הגישה הזו.

אני מדבר על הגישה, והגישה הזו מכריחה אותך לשמוע את החדש, לשמוע ולשמוע, עד שתפיל לעצמך את האסימון ותגיד, וואלה, ההשקעה היתה שווה.

למה להשקיע אם זה מראש שם ?

חוץ מזה, בוא ספר לי מי זה כל העולם שמדבר על זה ?

לך ברחוב, הסתכל על העוברים ושבים ושאל את עצמך, האם גם אלה ב"דיבור " על רדיוהד ?
מה פתאום.

תתעורר, העולם אינו בלוגוספירה רדיוהדית ... עדיין.

אמרי מרמור אמר/ה...

וואו חשבתי שב-500 מילה אני אצליח להסביר את עצמי קצת יותר טוב, אבל יש פה כמה תגובות מנומקות מאוד לדברים שלא אמרתי.

אני אנסה שוב - אני לא מציע לאף אחד לשמוע מוזיקה שהוא לא אוהב רק בגלל שהיא מגיעה מאמן שעשה מוזיקה שריגשה אותך בעבר. באמת שלא.

השתמשתי בעבר הקליט יותר של הלהקה הזאת כהסבר למצב המאוד המיוחד שהיא הגיעה אליו בו זוכה להכרה אדירה על מוזיקה מאוד לא קלה לעיכול. זה קרה בזכות המסלול ההפוך שהיא ביצעה ממקום מאוד מיינסטרימי לחיפוש מלא תעוזה בשוליים, בניגוד למצב השכיח יותר של אמנים שממתנים עם הזמן את ההרפתקנות שלהם ונעים לכיוון המיינסטרים.

ובעניין "כל העולם" - אני באמת צריך לשכנע מישהו שסדר הגודל של הדיבור סביב האלבום הזה (כמובן שברשת, כמובן שבין חובבי מוזיקה, כמובן שלא התכוונתי לדודה שלי אולגה) הוא ברמה אחרת לגמרי ביחס לכל אלבום אחר שיצא השנה?

אנונימי אמר/ה...

נראה לי שעכשיו , אחרי תקופה מאז שיצא האלבום (הגרוע) היית צריך לכתוב ביקורת.

אני מבין שכולם רצו להיות מעודכנים, ורבע שעה אחרי שהאלבום יצא, מיד רשמו ביקורת, כמובן עם כיסוי תחת , תחת הערה קטנה "רושם ראשוני".

עכשיו שאני רואה את התמונה למעלה, מתוך הריקוד הפאתטי, זה ממש ברור שמדובר בהייפ רשת אופייני.

רע.

אמרי מרמור אמר/ה...

רק בעיה אחת - אני עדיין עומד מאחורי כל מה שכתוב כאן, ונהניתי גם לכתוב על האלבום ולקחת חלק בדיון סביבו בזמן אמת (עם הדגשה ברורה בכותרת - "רושם ראשוני"). היה כיף.

טוב.

אנונימי אמר/ה...

אהבתי...והאמת שהאלבום הזה הכי קשה לעיקול של רדיוהד, לקח לי כמה חודשים ולאחרונה נכנסתי אליו פול פאוור....מדהים!!! בלי קשר תמיד הייתי כזה שצריך דברים דרסטיים בשביל להתרגש.(טראנס פסיכודאלי,אמביאנט). אלבום מרשים.
יהונתן

הוסף רשומת תגובה