כוורת: שינה

אני עייף.
* רק האלכסון שמאל למעלה לימין למטה מוזיקלי. עדיף להפעיל הכל במיוט חוץ מאחד מאלה.

Parks and Recreation חוזרת ב 3D!

העובדה שהעונה השלישית עוד לא עלתה בגלל שנותנים מקום ל Outsourced (סדרה חדשה מלאה בבדיחות קורעות על איך שהודים הם טיפשים ויש להם אוכל חריף) זה פשע.

לא הייתי מצפה לכזה מהלך מטופש מהרשת שהורידה את קונ... לא משנה. 

תוחזר Parks and Rec לאלתר. שבוע טוב.

קלאסיקה אישית: Nicolai Dunger - Soul Rush

קלאסיקה אישית זאת הדרך שלי לכתוב על דברים שמבחינתי הם לגמרי חובה, אפילו שאולי לא נכנסו אף פעם לכל מיני רשימות סיכום שנה או עשור למיניהן. יהיו כאן בעיקר דברים שנדמה לי שרק אני אוהב. לא משנה מה.
אם לא הכרתם קודם וניסיתם אז אני שמח, אם כן הכרתם וכתבתם "הי אמרי גם אנחנו אוהבים את זה!" אז אני גם שמח.
בקיצור אני לא יכול להפסיד כאן.

בכל מקרה הקלאסיקה האישית הפעם היא אלבום יפיפה. אני בנאדם שנוטה להשתמש בתארים כאלה קצת בקלות (אני הילד שצעק "זאב יפיפה") אז אולי אני צריך מילה יותר טובה. האלבום הזה הוא תרופה.
בכל פעם שיש לי איזה יום מאוס, כשכל מי שנקלע לדרכי רק מרגיז אותי, כשכל העולם מרגיש כמו תור בדואר, אני שם את האלבום הזה והופ! מתחלפת עדשה. פתאום הכל מואר יותר, האנשים טובים יותר וכל הדאגות שלי מודות שאין בהן הרבה טעם ולוקחות הפסקת קפה.

די תמשיך

מה שפספסתם ב"הבורר"

לטובת כל מי שלא ראה הבורר, הנה מה שקרה השבוע -

מכירים התחלות טרנטינו בשקל? כשדמות נמצאת במצב הזוי ואז חוזרים אחורה בזמן כדי לראות איך היא הגיעה לשם?
אז בהתחלת הפרק נדב בורח משוטרים שיורים לכיוונו ואז חוזרים 25 דקות אחורה.
הבעיה היא שהדבר הזה רק עובד כשאתה סקרן לדעת איך הדמות הגיעה למצב הזה. מעניין איך נדב הגיע למצב הזה... אולי זה קשור לפעם ההיא שהוא דקר מישהו עם כד לפני 25 דקות? טוב נו.
אז חזרנו אחורה - כולם בדן אכדיה בסרטים כי נדב דקר את יגאל הנאצי. עם כד. בדן אכדיה.
הטחול מרוצה, יוסי מביך, נדב בשוק, הבורר מאוכזב מכולם ומזמין אמבולנס לנאצי.
נדב - "אני לא עבריין, רק דקרתי את יגאל הנאצי עם כד. אני אחכה לשוטרים."
הטחול - "תברח, דביל."

די תמשיך

קליפ/טריילר : Daft Punk - Derezzed

מי שגדל בשנות ה-80 יודע שהיתה תקופה ש Tron היה הסרט הכי מגניב בעולם, וכמו כל דבר שהיה מגניב פעם, הוליווד רוצה לחדש אותו עם המון שחקנים יפים וצעירים (ואיזה תפקיד אורח לכוכב המקורי, ג'ף ברידג'ס), מלא CGI ולפחות שלושה מימדים.
בדרך כלל דברים כאלה רק מסמלים את המוות של כל מה שיצירתי בקולנוע של האולפנים הגדולים ובלה בלה בלה, אבל הפעם זה Tron שזה סרט שנועד בדיוק בשביל הדברים האלה.הסרט הזה נועד במקור להיות חוויה מהממת ויזואלית וזה מה שהוא היה לפני 30 שנה (בערך.  תבדקו ב Imdb אין לי תחקירנים), ועכשיו... עם כל הרצון הטוב, מהמם הוא כבר לא ואם יש משהו שהוליווד יודעת לעשות עכשיו טוב זה צורה בלי תוכן.

אבל הנה מגיעה ההברקה האמיתית - את הפסקול של הסרט שמתרחש כולו בתוך עולם של פנטזיה ממוחשבת יצרו דאפט פאנק.
לזה קוראים שידוך מושלם.
עד עכשיו היה קצת קשה להתרשם מהעבודה שלהם בטריילרים, אבל היום שוחרר מין קליפ/טריילר שכזה לאחד מהקטעים מהפסקול.
קוראים לזה Derezzed וזה נשמע ככה:

נשמע קצת כמו Justice אבל Justice נשמעים כמו Daft Punk אז זה קצת ביצה ותרנגולת (בעצם זה לא, Daft Punk באו קודם. תשכחו מזה). בכל מקרה, שעה וחצי של אפקטים משוגעים, לייזרים וקטעים חדשים של Daft Punk נשמעת לי כמו טריפ לא רע בכלל. מי צריך עלילה, רק תגיעו דלוקים.

חמישייה: פודקאסטים משובחים

פעם הייתי מכור לרדיו. במקום שעכשיו מחובר אליו האייפוד ישב ווקמן אדום עם מדבקות שירשתי מאחותי והעביר את היום עם קלטות האוסף שלי (יום שלם להכין קסטת אוסף על טייפ דאבל קאסט - אני זקן) אבל בעיקר עם רדיו. קוטנר בצהריים, היפות והאמיצות, ציפורי לילה,  היפופוטם, עסק שחור, תכניות הצהריים שגלי צה"ל היו שמים בקיץ (זוכרים את "בשנטי עם בני בשן"?) - כולם מילאו את הרקע של היום שלי.

אבל אז הגיע עידן הנגנים הדיגיטליים ומאז שמעתי מוזיקה בלבד. עצם הרעיון של להפעיל את הרדיו בדיוק בשעה מסויימת כדי לשמוע מישהו מדבר כבר נראה לי די מוזר. קצת שכחתי כמה נחמד סתם לשמוע אנשים מעניינים אומרים דברים מעניינים עד שהתחלתי להוריד פודקאסטים. בשבילי פודקאסטים הם תגלית די חדשה, כלומר תמיד ידעתי שיש משהו כזה אבל לא ממש הבנתי למה זה טוב, אז תסלחו לי אם אני מספר לכם דברים שאתם יודעים מזמן.
הפודקאסט הוא ההתפתחות הטבעית של הרדיו - רדיו להורדה לפי דרישה בכל נושא ובכל סגנון בפורמט שמתאים לנגנים דיגיטליים. הכי נוח לחפש פודקאסטים מעניינים באיי טיונס. יש ים תכנים וכמעט הכל בחינם. פשוט משוטטים, מקשיבים קצת ואם משהו מעניין עושים מנוי והאייטיונס כבר יוריד לכם תכנים חדשים.  הפורמט הזה עדיין יחסית צעיר ובגלל זה קורים שם כרגע הרבה דברים מעניינים, אבל הם מסתתרים בין ערימות של זבל.

מה שמביא אותי לחמישייה של היום - פודקאסטים משובחים.
כרגיל נספור לאחור, ניצור מתח מדומה בעזרת היררכיה מזוייפת ונשגר עוד טיל.

די תמשיך

WTF : Runaway - Kanye West

זה רק נהיה מוזר יותר.

מכירים את זה שאיזה זמר רוצה לקדם אלבום חדש אז הוא מוציא קליפ?
אבל הוא רוצה שהקליפ קצת יבלוט אז הוא מוסיף לו מכוניות מתפוצצות, בחורה ערומה שלבושה כמו תרנגול הודו, קריינות של ניקי מינאז' במבטא בריטי, זיקוקי דינור, רקדניות בלט, כבשים, עופרים, ותהלוכה עם ראש ענקי של מייקל ג'קסון?
אבל זה לא ממש נכנס אז הקליפ הופך לסרט קצר/סיבה לאשפוז באורך 34 דקות?
מכירים?
אז ממש תשתעממו מהקליפ החדש של קניה ווסט.
מי שבכל זאת רוצה לצפות בתאונת השרשרת הזאת יכול לעשות את זה כאן:

די תמשיך

חובת הורדה - Eastbound & Down

רוצים לשמוע משהו עצוב?
בסקירה מהירה באחד מאתרי התרגומים המובילים (בואו נקרא לו סאב-שמנטר) מתברר שאין תרגומים ל Eastbound & Down.
לעומת זאת יש תרגומים ל-8 עונות של שני גברים וחצי.
שני דברים עצובים כאן -
1. שני גברים וחצי הגיעה לעונה שמינית.
2. יש אנשים שרואים מרתונים של צ'ארלי שין וצחוקים מוקלטים, בזמן שהם יכולים לראות את Eastbound & Down (להבא EB&D).

THIS ENDS NOW.

די תמשיך

The National - Terrible Love

גם אני, שאוהב את הלאומיים חייב להודות שהם להקה כבדה. מט ברינגר הסולן תמיד הצטייר לי כאיזה איש עסקים שפשט רגל, שיכור באיזה בר, שר שיר אחרון לפני שהוא זורק את עצמו מהגשר הקרוב ביותר (דמיון מפותח זה בריא). די מדאיג.
בגלל זה ממש כיף לראות אותם משתטים קצת בקליפ לגרסה האלטרנטיבית ל Terrible Love.
בכלל קליפים מעדת "הווי-הלהקה-בדרכים" תמיד משמחים אותי (ודורשים מהלהקה אפס מאמץ, אז כולם מנצחים).

ביקורת אלבום: Yael Kraus - Boutique

אני מקשיב לאלבום הבכורה של יעל קראוס ומנסה להבין מה עוצר אותי מלהתאהב. יש כאן את כל המרכיבים הנכונים- לחנים חזקים, הפקה עשירה,  עיבודים מעניינים והכל בביצוע של זמרת עם קול ונוכחות. הכל שם, אז מה הבעיה שלי?
זה השלב שבו אני נאלץ להודות שהייתי אוהב את האלבום יותר אם אם הוא לא היה באנגלית. די אידיוטי אני יודע.
הרי אני אוהב המון מוסיקה "לועזית" (מילה משונה, לועזית), גם כשהיא מגיעה מיוצרים אחרים בעולם שאנגלית אינה שפת אימם, אז למה זה שונה כשזה מגיע מיוצרים ישראלים? לא יודע, אבל זה שונה.
ממש לא בא לי להיות מאלה שיש להם בעיה עם זמרים ישראלים ששרים באנגלית, אבל אחרי ניסיונות כושלים לחיבור עם אסף אבידן, תמר אייזנמן, גבע אלון ועכשיו יעל קראוס הגיע הזמן להודות שמשהו בעניין הזה מרחיק אותי - לפחות משירים שנועדו לעשות יותר מלהזיז לך את האגן (ככה שבואו כבר נוציא את איזבו ופאנקנשטיין מהדיון הזה). עכשיו נשאר לי להבין למה.

די תמשיך

ביקורות טלוויזיה במשפט

"יום אחד שלום אסייג יופיע בתוך זה, אבל עד אז את בטוחה."

בשבועות האחרונים עלו לאוויר המון תכניות טלוויזיה חדשות ולא ממש התייחסתי לקיומן.
מצד אחד הן לא מעניינות אותי, מצד שני אני לא רוצה להתרשל בתפקידי כאחד ממבקרי התרבות המובילים של מדינת ישראל.
אז בואו נגמור עם זה בביקורות של משפט אחד ונמשיך עם חיינו.

די תמשיך

איך לא ידעתי על זה? הוצאה מחודשת של Pinkerton

היי, זוכרים כשוויזר היו להקה אדירה?
זוכרים איך אחרי מתקפת הפופ הבלתי מרוסנת של ה Blue Album הם הוציאו אלבום מדהים מלא בשירים מרירים על תיסכול מיני?
אז יש לי חדשות טובות.
פינקרטון, האלבום השני של וויזר ואחד מהאלבומים הטובים של שנות ה-90 זוכה להוצאה מחודשת. פינקרטון כל כך טוב שגם שישה אלבומים גרועים אחריו, אני עדיין מתרגש כל פעם שאני שומע שוויזר מוציאים אלבום חדש.
לרוב אני לא ממש מתעניין בהוצאות מחודשות כי הן בדרך כלל עולות המון ומסתכמות בשירים שכבר יש לי + כמה שירים שלא היו טובים מספיק להיכנס לאלבום (ראה "שירים שכבר יש לי") אבל הפעם זה שונה. הפעם אלה השירים הלא מספיק טובים של ריוורס קוומו בתקופה הכי פורייה/גנוזה שלו.
ההוצאה המחודשת (צריך למצוא מילה קצרה יותר ל reissue) תגיע בדיסק כפול של 25 35 שירים שיכלול בנוסף לאלבום בי-סיידים, ביצועים חיים ו-16 (!) שירים שלא יצאו מעולם. כל הסיפור הזה יוצא ב-2 בנובמבר אבל הלהקה כבר שיחררה אחד מהשירים החדשים והוא מצויין -

Getting Up And Leaving

גם הביסייד המעולה הזה יהיה שם -

You Gave Your Love To Me Softly

בקיצור יהיה שמח ולכבוד האירוע אני מכריז על היום "יום ניינטיז" - מה שאומר שהיום אני שומע רק דברים שאהבתי בניינטיז (להבדיל מדברים שיצאו בניינטיז), מזלזל בכל מה שאנשים אחרים אוהבים ולא מעז לדבר עם בנות. 

יום ניינטיז שמח!

חמישייה : אלבומים שנשכחו

לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש שהאייפוד שלי מסתיר ממני דברים. הוא היה מתנהג כאילו הכל כרגיל ומשמיע לי דברים שאני אוהב, אבל הייתה לי הרגשה שהוא מחביא באיזה חדר אחורי שירים יפים שהוא שומר רק לעצמו. לחורף או משהו.
אז התחלתי איזה אתגר ביני לבין עצמי עם שני חוקים -
1. להקשיב לכל השירים על האייפוד לפי הסדר.
2. מותר לדלג רק אחרי שמגיעים לפחות לאמצע השיר, אלא אם זה שיר שאני מכיר טוב.

זה לקח חודשים, אבל מרגע שהתחלתי את העניין לא יכולתי להפסיק. פה ושם זה הרגיש כמו עבודה אבל בסך הכל זה היה כיף לא רגיל. קודם כל, היה כיף לשמוע דברים שלא שמעתי מזמן. פתאום קלטתי שבמשך תקופה מאוד ארוכה כל מה ששמעתי היה דברים חדשים, וזה נחמד אבל שונה לגמרי מלשמוע שירים שבהם אתה מכיר כל צליל לפני שהוא מגיע. עוד יותר כיף היה לגלות שצדקתי ושלמנוול באמת היה סליק של דברים מעולים ששכחתי (חייבים לבדוק למה בשאפל עולים רק שירים שנמאסו עליך וקטעי מעבר לא קשורים).
מה שמביא אותי לרשימה הזאת שגם חונכת מדור (מדור? בבלוגים יש מדור?) חדש - חמישייה. זה המקום שבו אני אדחוף רשימה של חמישה דברים עם איזה נושא, כי גיקים אוהבים רשימות. אני אתחיל עם חמישה אלבומים מעולים ששכחתי מקיומם וגיליתי מחדש. מיותר לציין עד כמה סובייקטיבי כל העניין. נלך מהסוף להתחלה בשביל לבנות מתח ולשגר טיל.

די תמשיך

טריילר - True Grit

יש לאחים כהן סרט חדש. זה כבר מעולה אבל בואו נוסיף גם דובדבן על הקצפת (לא כזה טעים דרך אגב) -
ג'ף ברידג'ס מככב בתפקיד הראשי. זה הדבר הראשון שהם עושים יחד מאז ביג ליבובסקי אז יש ממה להתרגש.
הנה הטריילר -

מה אנחנו יודעים:

- זה חידוש של מערבון נקמה קלאסי של ג'ון ויין (שגם לקח עליו את אוסקר השחקן).

- יש כאן המון משפטי מחץ גבריים שנגמרים ביריות.

- הדוד איבד עין והתחיל לבלוע מילים.

- הילדה הזאת עומדת להתפרסם.

- מאט דיימון נראה מצחיק עם שפם, אבל את זה כבר ידענו.

שווה לחכות?

ברור! זה מערבון של האחים כהן עם ג'ף ברידג'ס! מה יכול להתקלקל?

ברגע שזה יוצא אני שם, חוץ מבשבת כי אני shomer fucking sahbbas (הייתי חייב).

מזל טוב גלי צה"ל!

נו, אז גלי צה"ל חגגה אתמול 60 שנים של אלכס אנסקי ונפוטיזם, ואתרי החדשות בחרו לציין את האירוע בשכנוע כל המעורבים לסגור את התחנה בהקדם האפשרי.
עינב שיף מוואלה כותב "סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית. אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר"..."החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק." ומקנח ב- "לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים."
אאוץ'.
מעיין רודה במאקו בועטת בגופה עם "כשיש לך תקציב מהמדינה, כשאתה מעסיק חיילים על משכורת רעב, כשאין צורך לשדר פרסומות שעולות על העצבים של המאזינים – גלי צה"ל וגלגלצ מוציאות עצמן משוק התקשורת החופשית, ומונעות תחרות הוגנת ושוויון הזדמנויות. גלי צה"ל, פני את מקומך, את מזיקה לחופש העיתונות, לחופש התעסוקה, ולכיס שלנו. אנחנו לא צריכים אותך יותר."

"מזל טוב גל"צ! תמותי!" - האינטרנט 

די תמשיך

כוורת: חורף

בא לי לנסות משהו - אני אנסה לשים מדי פעם כוורת של קטעי יוטיוב סביב איזה נושא. אלה יכולים להיות קטעים של כל דבר. אם מישהו יהנה מזה יהיו עוד.
בכל מקרה, בגלל שהבוקר אם מסתכלים מהחלון וממצמצים כמעט אפשר לדמיין שחורף, זאת כוורת חורף.

ביקורת אלבום: ג'ירפות - אין כניסה לפילים

משום מה הדבר הראשון שהאלבום החדש של ג'ירפות מזכיר לי הוא ספר שאני נורא אוהב בשם The Book of Other People (בעריכת זיידי סמית' שכדאי לקרוא כל מה שהיא כתבה, כולל רשימות קניות). הספר הוא אסופה של סיפורים קצרים שתרמו שלל סופרים מהזן המגניב, כאשר המטרה בכל סיפור הוא ליצור ולתאר דמות אחת. כשזה מצליח (ולרוב זה מצליח), זה נורא יפה.

ממש כמו האלבום החדש של ג'ירפות (אני מלך משפטי הקישור).

די תמשיך

Between Two Ferns חדש עם ברוס ויליס

כמה דברים שלא אהבתי הבוקר:

- לקום

- פקקים

- עבודה

כמה דברים שאהבתי הבוקר:

- רולס נוגט (טעים החרא הזה)

- אישתי

- את זה:

נכון שבגדול זאת פשוט פרסומת נורא מהנה לספידסטיק, וכל העניין מתחיל לחזור על עצמו. 

אבל יותר נכון שאין מה להיות קטנוני כשזה כזה מצחיק.

בוקר טוב לי.

ביקורת טלוויזה - מעצר בית עם קיציס ופרידמן

קיציס ופרידמן תמיד היו צמד קומי מזן חריג בהומור הישראלי. לעומת רוב צוותי הקומיקאים בארץ שמורכבים רק משחקני דמויות ועובדים במיטבם במערכונים (אסי וגורי, אלי ומריאנו, גרייניק ואלתרמן, מה קשור וכו) קיציס ופרידמן הם צמד מזן ה"סטרייט מן והדמות הפרועה", והם מצויינים בזה. כל כך מצויינים שגויסו לאותם תפקידים ממש בארץ נהדרת - קיציס הוא הסטרייט מן של המדינה שנותן את האיזון מול כל הדמויות הפרועות שסביבו, ובראשן פרידמן שזוכה להיות חולה הנפש המוביל של התוכנית כשהוא משאיר את החיקויים המדוייקים יותר לאסי כהן, מריאנו ובעיקר לפיניש.
השאלה תמיד הייתה האם יש להם אפשרות לתרגם את הכימיה שלהם לתכנית שונה מהפורמט המוכר של קיציס בתור המנחה השפוי מול פרידמן הדמות המטורפת (מחלומות בהקיציס ועד החטא ועונשו). אפשרות אחת היא תכנית מערכונים מעדת ה"ישראלים" אבל קיציס לא ממש במיטבו כשחקן דמויות (למרות ניסיון חביב ב"לגעת באוכל" שלהם בביפ) - אז מה עושים?
פשוט מאוד - נותנים לקיציס ופרידמן לשחק את הגירסה הכי איומה של עצמם באחת מהקומדיות הישראליות הכי טובות שראיתי בערוץ 2.

די תמשיך

בנקסי ביים פתיח לסימפסונס

אמן הגרפיטי הבריטי בנקסי ביים את הפתיח של פרק של הסימפסונס ששודר השבוע.
אתם עלולים לחשוב שזה לא מעניין כי למי אכפת מהסימפסונס או מאמני גרפיטי ב-2010 (אנחנו מתעניינים עכשיו רק בערפדים ומסכי מגע).
אתם עלולים לטעות :



הדבר הזה שודר בפריים טיים ברשת מרכזית וזה די מדהים.
זה לא הולך לשנות שום דבר, ורוב מי שצפה בזה הולך להמשיך לצרוך ולהשמין בדיוק באותו הקצב אבל זה עדיין ניסיון יפה ודי נועז לומר משהו (ועדיין להצחיק). נחמד שגם אחרי שהתכנית איבדה כל רלוונטיות מבחינתי, היא עדיין מפתיעה אותי לרגע. אף פעם אי אפשר לדעת.

שירה עברית - "אנצל" מאת מוש בן ארי

שבוע טוב קוראים יקרים,
שוב אנו מתכנסים לשאוב מעט השראה ממיטב היצירה העברית.
השבוע ננתח את מילותיו של היוצר האהוב מוש בן ארי, בשירו "אנצל".

די תמשיך

סינגל : מוניקה סקס - השמלה ממדריד

האלבום האחרון של מוניקה סקס יצא ב- 2003. קוראים לו "חיות מחמד" והוא אחד מאלבומי הרוק הכי טובים שיצאו כאן ואני מוכן ללכת מכות על זה (לא באמת, יש לי עור עדין).
מאז "חיות מחמד" מוניקה סקס לא התפרקה רשמית, אבל כל החברים פנו לעבוד על שלל פרוייקטים אישיים שהמשותף לכולם הוא כמה הם פחות מוצלחים מאלבום של מוניקה סקס. יסלחו לי חובבי "אל דוראדו" של סובול (ורע מוכיח) ו"שר צ'יזיק" של פיטר רוט אבל בשביל שני אלבומים שמעורבים בהם רק אנשים נורא מוכשרים, הם יצאו משעממים ברמות ממש מפתיעות ("אני מופתע מכמה שאני משועמם" - ציטוט מדויק שלי כששמעתי את "אל דוראדו"). גם שחר אבן צור הוציא כל מיני דברים.. "עירומים" היה נחמד לא? ו"כיכר מגן דוד" היה... "עירומים" היה נחמד לא?
בקיצור עם כל הכבוד לחיפוש האמנותי של שלושתם, לפעמים אתה פשוט רוצה שיפסיקו עם כל הקשקושים ויוציאו כבר עוד אלבום של מוניקה סקס - אז הייתי מאוד מאושר לגלות הבוקר שמוניקה סקס הוציאו סינגל ראשון מאלבום חדש שבדרך.
קוראים לשיר "השמלה ממדריד" והוא נשמע ככה:

המחשבה הראשונה שלי היא שיהלי סובול הפך למבצע מאוד אפקטיבי, ואני לא בטוח אם המילים האלה ("הרבה הרבה זמן הקרח לא נמס כאן") היו עובדות כמו שהן עובדות אם הוא לא היה שר אותן. האמת היא שהמחשבה הראשונה שלי הייתה "שיר נחמד". קצת מבאס שהוא רק נחמד, אבל שירים של מוניקה תמיד עבדו יותר טוב במסגרת של אלבום שלם אז עוד מוקדם לדעת.

המאזין חד האבחנה לא יופתע לשמוע שעופר מאירי הפיק את השיר הזה (ואת כל האלבום שבדרך, "מנגינה") ואני עוד לא בטוח אם אלה חדשות טובות. נראה שהכיוון הפעם הוא הפקה ועיבודים מוקפדים יותר, אבל אני לא בטוח  אם ההפקה הסטרילית של מאירי היא לא קצת יותר מדי בשביל מוניקה, להקה שכל כך מאופיינת בסאונד הרבה יותר "חי". 

אבל למה להתקטנן, אתמול לא היה שיר חדש של מוניקה סקס, היום יש. אז היום יותר טוב מאתמול. בינתיים זה מספיק.

מותו של הטקס (או: הנגנים על הטיטניק)

אני שומע אתכם. מתלחששים לי מאחורי הגב.

"הנה ההוא שקונה דיסקים..."

"ראיתי אותו יוצא מסניף של צליל..."

"רגע, מה זה דיסקים?"

אז כן, יש לי סטייה. אני אוהב לקנות את המוסיקה שלי. אולי זה בגלל שרוב האמנים החביבים עליי לא הולכים למלא את היכל נוקיה בזמן הקרוב ובא לי שהם ימשיכו לעשות מוזיקה או אולי כי אני עדיין רוצה פעם אחת להצליח לא לאבד את הקבלות מטאוור ולקבל דיסק מתנה (היי טאוור - עוד שני דיסקים ביצ'ז!).

די תמשיך

סוף סוף! סינגל ראשון לעינב ג'קסון כהן

והנה סתם ככה הפך יום רביעי ליום חג.
עינב ג'קסון כהן היא יוצרת מדהימה ואני אוכיח לכם את זה בארבעה שירים :

ואיך היא נשמעת בהופעה אתם שואלים (אולי)?  אז הנה היא שוברת לקהל את הלב בפסטיבל הפסנתר:

אז עכשיו ברור למה אני מת שהיא תוציא כבר את אלבום הבכורה שלה "עץ נופל ביער" ואם אפשר, אתמול.

בינתיים אני אסתפק בצעד הראשון בדרך לאלבום הזה והמתנה הכי טובה שיכולתי לבקש לתחילת הסתיו - הסינגל הרשמי הראשון, "ניתוח לב פתוח".

היה לי איזה חשש קטן שבמעבר לגרסת אולפן השירים יאבדו קצת מהראשוניות שלהם לטובת עודף-עיבוד, אבל מסתבר שאין מה לדאוג וניר אוורבוך הפיק את הפנינה הזאת בהמון עדינות ורק הקיף את הפסנתר והשירה במיתרים, קולות ותמיכה עדינה מהנגנים בלי לאבד לרגע את הפוקוס. במילים אחרות, יצא גוטה.

אז מה עושים?

מורידים את הדמו, הולכים להופעות, מתקשרים לרדיו שישמיע (מה זה רדיו?), כותבים בבלוג הקטנטן שלנו ומחכים בסבלנות לקלף את עטיפת הפלסטיק מ"עץ נופל ביער".
אוף, נו כבר.

טריילר - The Tourist

הנה הטריילר לסרט The Tourist. למה זה מעניין אתכם? כי מככבים בו אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ, ואתם רוצים לשכב לפחות עם אחד מהם.

מה אנחנו יודעים:
ג'וני דפ הוא איזה תייר (יש לי חוש אבחנה דק) באיטליה.
תייר מאיפה? לפי המבטא המעורפל כנראה שנפטון.
אנג'לינה ג'ולי היא אישה מסתורית/מרגלת/שקר כלשהו שפוגשת בג'וני ב"מקרה" ומסבכת אותו במזימה מלאה ביריות ומתח מיני. כלומר הדמות שהיא שיחקה כבר בארבעה סרטים אחרים.

שווה לחכות?
לא בטוח. מצד אחד מפגש כזה של סמלי מין לא קורה כל יום, וגם עלילות לעוסות לפעמים יכולות להעביר את הזמן בכיף. הכתיבה גם שנונה יחסית לפי הטריילר אז למה לא. מצד שני בגדול זה Knight and Day עם מבטאים גרועים? איזה בזבוז.

אחרי השיא

השבוע הבנתי כמה פיספסתי.
באמצע הליכה בערב האייפוד שלי בחר אקראית לנגן את "את שקט" של אביתר בנאי, מתוך "עומד על נייר".
לא זכרתי שהשיר הזה קיים, אפילו לא זיהיתי את האמן עד שאביתר התחיל לשיר, ובטח שלא זכרתי כמה הוא יפה. עצרתי, התיישבתי על הדשא בפארק ושמעתי אותו שוב. ושוב.
מאז, "עומד על נייר" לא יוצא לי מהאוזניים והוא אלבום מבריק, לא פחות. אז איך יכול להיות שכל מה שאני זוכר מהפעמים הראשונות ששמעתי אותו כשהוא יצא היא תחושה עמומה של אכזבה?
אני לא מצליח לזכור בדיוק מה לא אהבתי באלבום הזה אז, אבל נראה לי שמה שבאמת הפריע לי היא העובדה שזה לא האלבום הראשון.
כן, לאביתר בנאי יש איזה בעיה עם חובבי אלטרנטיב ישראלי. הם מרגישים שהם קצת איבדו אותו.
הוא הוציא אלבום בכורה שחדר לכל מי ששמע אותו מתחת לעור - הפסנתר, הדיכאון, המילים האפלות (אקדח, מישהו?), מדובר בחתיכת מוסיקה די מושלמת. בקרב לא מעט חובבי מוסיקה שאני מכיר האלבום הזה נחשב לאחד מהאלבומים הישראלים הטובים בכל הזמנים, לא פחות.
ואז הגיע האלבום השני, "שיר טיול", והוא היה מצוין ומלא בחיפושים מוזיקליים מעניינים אבל זה לא היה זה.
אחריו יצאו "עומד על נייר" ו"לילה כיום יאיר", ושוב, זה לא זה. במקום פסנתר, אהבות נכזבות וקול שנקרע מעצב, קיבלנו גיטרות, שירים של ארבעה אקורדים וחזרה בתשובה.
בנאי נמצא בתקופה מצויינת בקריירה, זוכה להצלחה אדירה והופך במהירות לקונצנזוס מסדר הגודל של דוד אהוד, אבל עבור רבים מאלה שהתאהבו בו מהאלבום הראשון כל אלבום חדש שהוא מוציא הוא עוד אכזבה.

ככה אנחנו, אוהבי המוסיקה, מכורים להשוואות. רוצים להתווכח על הטובים של השנה, לעשות רשימות, לקטלג, להחליט מה יותר טוב ממה. זה כיף לפעמים, אבל גם קצת בעייתי כשבדרך אנחנו מפספסים המון מוסיקה מצויינת.

כשהשיר התחיל להתנגן לא ידעתי של מי הוא או מאיזה אלבום הוא, וזה לא עניין אותי. לא סחבתי איתי את ההיסטוריה שלי עם האמן, ולא הייתי עסוק בהשוואות ל"תיאטרון רוסי". סתם שמעתי שיר מעולה שריגש אותי כמו שלא התרגשתי כבר הרבה זמן (סתם אני לא מתרגש, אני גבר. אין לנו רגשות, רק אשכים).
אני מכיר אנשים שהצליחו לפספס באותה צורה את כל מה שרדיוהד עשו אחרי OK Computer (חתיכת פספוס רציני), או את כל מה ש Arcade Fire עשו אחרי Funeral.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק לקבוע עבור כל אמן שאנחנו אוהבים את נקודות השיא, ופשוט לגשת לכל אלבום כמו לדייט ראשון, טבולה ראסה. בלי "האלבום הכי טוב שלו מאז X" או "לא מגיע לשיאים של Y".
יכול להיות שנוכל ליהנות מהרבה יותר יופי אם רק נעשה את מה שהאמנים האהובים עלינו כבר עשו - נעבור הלאה.

שירה עברית - "עדיף" מאת דניאל סלומון

קוראים יקרים,

הגיע שוב הזמן להקדיש מעט תשומת לב לאמנות המילה הכתובה.

והשבוע נבחן את השיר "עדיף" של היוצר והזמר דניאל סלומון.

די תמשיך

חמש סיבות לראות את The Social Network

ממש עוד מעט מגיע לקולנוע הסרט החדש The Social Network* המספר את סיפור ההקמה של פייסבוק ועל הדרך ינסה לתפוס את רוח התקופה וכאלה. אני ממש רוצה כבר  לראות אותו, והנה חמש סיבות למה:

די תמשיך

חובת הורדה : Louie

מי שלא שמע על Louis CK שירים יד. 

דחוף לראות את הקטע הזה ולחזור אלי.

לואי סי קיי הוא הסטנדאפיסט הכי טוב בעולם כרגע. מי שלא מאמין לי מוזמן לפנות לפרופ' ריקי ג'רווייס יושב ראש האקדמיה לדברים מצחיקים. אליך, ריקי.

סי קיי לוקח כל סטנדאפיסט אחר כרגע כי הוא כנה יותר. הוא מוציא עמוק מתחת לשטיח כל מחשבה מזוהמת ותחושה מביכה שהרגשת בחיים ושם עליה זרקור. זה נורא מצחיק וגם נורא מטהר.

הוא כבר ניסה בעבר להעביר את ההומור שלו לטלוויזיה עם סיטקום ב HBO בשם Lucky Louie , אבל הוא בוטל אחרי עונה אחת ודי בצדק. משהו שם לא ממש עבד. זה לא נורא כי לפני שנה הזמינה רשת FX מלואי פיילוט לתכנית משלו לאור הצלחת הסטנד אפ ספיישלים שלו ב HBO (והם כולם סופר מומלצים). סי קיי הסכים בתנאי שהשליטה האמנותית כולה שלו. FX שלחו כסף והוא שלח בחזרה פיילוט.

 התוצאה היא הסדרה הקומית הכי מקורית בטלוויזיה כרגע – Louie.

די תמשיך

החדש של סופיאן סטיבנס להאזנה מלאה!

מי דואג לכם?
NPR זה מי! The Age of Adz או בשמו השני "החדש של סופיאן סטיבנס" עלה ל First Listen ואפשר לשמוע את כולו ממש כאן -