ביקורת אלבום: ג'ירפות - אין כניסה לפילים

משום מה הדבר הראשון שהאלבום החדש של ג'ירפות מזכיר לי הוא ספר שאני נורא אוהב בשם The Book of Other People (בעריכת זיידי סמית' שכדאי לקרוא כל מה שהיא כתבה, כולל רשימות קניות). הספר הוא אסופה של סיפורים קצרים שתרמו שלל סופרים מהזן המגניב, כאשר המטרה בכל סיפור הוא ליצור ולתאר דמות אחת. כשזה מצליח (ולרוב זה מצליח), זה נורא יפה.

ממש כמו האלבום החדש של ג'ירפות (אני מלך משפטי הקישור).


בואו קודם כל נשים בצד את כל עניין "אלבום המסע בהודו" שהודבק לאלבום הזה. כלומר, אם זה עוזר להם למכור אותו אז בכיף, אבל זה גם סתם שטויות. הוא יצא מעט אחרי שידור "ראיתי ג'ירפות בהודו" על סיבוב ההופעות של הלהקה בהודו (אחלה סרט, גלעד כהנא מדבר שם על דברים והוא מאוד טוב בזה) והשיר הפותח והסוגר קשורים לסיבוב הזה, אבל שם זה זה נגמר.

מה שכן יש כאן זה את אסופת השירים הכי מדוייקת שג'ירפות הוציאו. אני מאוד מעריך דיוק במילים. היכולת לנסח שורה אחת קצרה שמצליחה להכיל מצב מורכב היא מבחינתי מה שהופך כותב שירים לגדול באמת (במילים אחרות אני אוהב את עמיר לב). גלעד כהנא תמיד היה מסוגל וגם פה ושם הצליח לכתוב שורות כאלה (בעיקר בשירים של "גג"), אבל הוא אף פעם לא הצליח להחזיק את זה לאורך אלבום כמו כאן. במוקדם או במאוחר הוא תמיד חזר לאבסורד ושנינויות, שזה יפה אבל זה גם משהו שהוא יכול לעשות מתוך שינה. ההרגשה כאן היא שיותר מתמיד הוא באמת מנסה. כהנא תמיד היה כל כך מוערך כאישיות בימתית וכמאלתר שלפעמים קצת שוכחים איזה כותב שירים מצויין הוא. המילים של האלבום הזה מחזירות את הפוקוס לכהנא ככותב. דרך אגב, לפני כמה פוסטים כתבתי כמה אני אוהב לקנות דיסקים בעיקר בשביל חוברת מילים אז הנה דוגמה מצויינת - אתם חייבים לקנות את הדיסק הזה כי החוברת עם האיורים היפים של דוד פולונסקי שווה את הכסף עוד לפני ששמעתם תו אחד.

גם מוזיקלית זה האלבום האחיד ביותר של ג'ירפות. אין כאן שירים מזן ה"ננגן איזה גרוב חוזר ברקע עד שגלעד מסיים לדבר", אלא לחנים אמיתיים עם מלודיות שיכולות להיתקע לך בראש במקום שבו היו נתקעים רק משפטים באלבומים הקודמים. האווירה פחות פרועה מבעבר ואם צריך רפרנס אז בואו נאמר שהקו המוזיקלי הוא ברוח העיבודים של "גג" או "כינרת" מהאלבום הקודם - יחסית אקוסטי אבל מלא בנגיעות מעניינות וכלים מיוחדים (יאיר קז נשאר מוזיקאי מטורף).
אני מניח שיש אנשים שיחסר להם קצת מהכאוס של חלק מהשירים הישנים אבל אני לא מתלונן כל עוד הכאוס הזה רוסן כדי לפנות מקום ליצירה הרבה יותר מלאה.
"אין כניסה לפילים" הוא אוסף של סיפורים קצרים מלאים בדמויות עגולות ומדויקות. זה דבר שג'ירפות נגעו בו בעבר אבל אף פעם לא ככה. ג'ירפות לא מתנשאים מעל או שופטים את הדמויות בסיפורים האלה, הם רק משרטטים את התמונה בעדינות ובכך מביאים את האלבום הטוב והמרגש ביותר שלהם עד היום.

היילייטס:
בקיץ הוא מציל
חופשה בהוואי
מוזס