Pages

יום שישי, 22 באוקטובר 2010

ביקורת אלבום: Yael Kraus - Boutique


אני מקשיב לאלבום הבכורה של יעל קראוס ומנסה להבין מה עוצר אותי מלהתאהב. יש כאן את כל המרכיבים הנכונים- לחנים חזקים, הפקה עשירה,  עיבודים מעניינים והכל בביצוע של זמרת עם קול ונוכחות. הכל שם, אז מה הבעיה שלי?
זה השלב שבו אני נאלץ להודות שהייתי אוהב את האלבום יותר אם אם הוא לא היה באנגלית. די אידיוטי אני יודע.
הרי אני אוהב המון מוסיקה "לועזית" (מילה משונה, לועזית), גם כשהיא מגיעה מיוצרים אחרים בעולם שאנגלית אינה שפת אימם, אז למה זה שונה כשזה מגיע מיוצרים ישראלים? לא יודע, אבל זה שונה.
ממש לא בא לי להיות מאלה שיש להם בעיה עם זמרים ישראלים ששרים באנגלית, אבל אחרי ניסיונות כושלים לחיבור עם אסף אבידן, תמר אייזנמן, גבע אלון ועכשיו יעל קראוס הגיע הזמן להודות שמשהו בעניין הזה מרחיק אותי - לפחות משירים שנועדו לעשות יותר מלהזיז לך את האגן (ככה שבואו כבר נוציא את איזבו ופאנקנשטיין מהדיון הזה). עכשיו נשאר לי להבין למה.

זה לא עניין של מבטא (אתה לא יכול להסתובב עם כל האלבומים של ביורק באייפוד ולטעון שזמרים עם מבטא מציקים לך), זה יותר עניין של כנות. הרבה יוצרים ישראלים מנסים לכתוב מוסיקה בשפה שבה הם שומעים מוסיקה וזה מובן לגמרי, אבל הכתיבה בשפה שאינה שפת האם שלהם מגבירה את הנטייה ליפול לקלישאות ומדללת את הטקסטים של יוצרים מקוריים ואינטליגנטיים מכל בחינה אחרת. אבל גם כשהמילים לא מביכות (והמילים של קראוס לא מביכות,  הן פשוט לא כל כך מעניינות),  משהו נשאר לא לגמרי אמין.
שי להב כתב ב"תרבות מעריב" לפני כמה שבועות משהו על ההרגשה הקצת מגוחכת בהופעות בהן זמר יעבור מקטעי קישור בעברית אל שירים באנגלית במבטא אמריקאי דרומי. יש בזה משהו, אבל אני חושב שמצאתי משהו שמעביר יותר את התחושה שלי כשאני מקשיב לשירים האלה.
"Oh dear, I seem to have a dooda for shawarma"

יכול להיות שנתקלתם בזמן האחרון בתכנית בשם "כל העולם שוק" בערוץ 10. אם לא, לא פספסתם יותר מדי אבל תנו בכל זאת הצצה בפרק הזה לדוגמה. ביצירת המופת הזאת, המנחה משוטט בשווקי העולם ומתרועע עם המקומיים. יש עוד אלף כאלה, אבל התכנית הזאת היא תכנית ישראלית שאותה ישי גולן (שאולי אתם זוכרים מ"חטופים")  מנחה באנגלית במבטא בריטי משונה. הרעיון הוא כמובן למכור את העניין בחו"ל אבל כצופה ישראלי זה נראה כמו בדיחה גרועה. האבסורד מגיע לשיאו כש Yishay מגיע לבקר בשווקים של ישראל (מצאתי  רק את הפרק של עכו, אבל גם הביקור במחנה יהודה הוא פנינה אמיתית) כתייר, מאלץ את הרוכלים הישראלים לשבור שיניים בשיחות באנגלית, ומתמלא פליאה מתופעות אקזוטיות כגון נרגילה או חנות כיפות. ואני רואה את זה ורק רוצה להעיף לו כאפה ישראלית ולשאול אותו בעברית צחה "מה אתה משחק אותה?".
ופתאום הבנתי שככה אני מרגיש כשאני שומע אמנים ישראלים שרים באנגלית. כמו מוכר במחנה יהודה בשיחה באנגלית עם השחקן מחטופים. הוא מאוד נחמד, ועושה עבודה טובה אבל עדיין ברקע נשארת תחושה עמומה של זיוף כי אני לא מבין למה הוא מנסה לתקשר איתי באנגלית.

אז אם נחזור רגע ליעל קראוס,  אני לא מנסה לומר שהאלבום שלה לא טוב. בוטיק הוא אלבום טוב, מקורי ומעניין.
יש כאן הרבה לאהוב - Boo הסינגל המצויין והקברטי, Floor ו Flirt עם ההשפעות המזרחיות המדליקות (לא בדיוק מזרחי אום כולתום, יותר מזרחי כמו מוזיקת רקע לסצינת מרדף בשוק של אגרבה) , Subway העדין ועוד כל מיני ממתקים. את כל אלה מבצעת מצויין קראוס בקול המתפנק והממכר שלה ומגובה בלהקת חלומות (עוזי פיינרמן, דניאל קורן, גליה חי, אבנר קלמר, יוני סילבר ועוד) והפקה מצויינת של קורן. הכל מעולה אבל לא מרגש אותי באמת עד שמגיע "אהובי הקטן" הסוגר והנוגע שמזכיר לי בשתיים וחצי דקות קסומות של עברית שכל מה שאני יכול לעשות הוא להעריך את המוסיקה של קראוס מרחוק, מצידו השני של מחסום השפה.

13 תגובות:

נמרוד אמר/ה...

אז בסופו של דבר זה כן המבטא שמפריע לך - פשוט המבטא של ביורק (בניגוד לזה של יעל קראוס או של ישי גולן) פשוט נשמע לאוזן הישראלית אקזוטי ולא מתאמץ ומזויף.

בנוגע לכתיבה - אולי זאת העובדה שאנגלית היא לא שפת האם שלי, אבל הקלישאות באנגלית נשמעות לי תמיד פחות צורמות מאלו העבריות. יש כמה אמנים ישראליים שמצליחים להישמע טבעיים באנגלית, למרות קליאשיתיות שהייתה נשמעת ממש גרוע בשפת האם שלהם.

אמרי מרמור אמר/ה...

לא, אני לא חושב שזה המבטא. זה מין נתק מוזר שנובע מהידיעה ששנינו דוברים את אותה השפה ובאים מאותה התרבות אך היא מנסה משום מה להגיע אלי ולתקשר איתי בכלים של תרבות אחרת. התכנית של ישי גולן מדגימה בדיוק את זה. גם אם המבטא שלו היה מושלם, היא היתה נשארת מגוחכת בדיוק באותה מידה.

אנונימי אמר/ה...

אני אסביר לך, אבל קודם כל, לדעתי BOO הוא שיר פשוט דוחה.

לגבי השפה, זה טמון בזה שלא אכפת לך לשמוע יוצרים זרים שלא שרים בשפת אמם. שם אין לך שום מכנה משותף.
כלומר, כשישראלי שר באנגלית, הבעיה אינה אצלו כמבצע מזוייף, עם או בלי מבטא, הבעיה היא אצלך, כמאזין, כישראלי.
לא משנה מה יעשה היוצר, אתה לא תמשוך את זה אליך כישראלי.

הטרנד הזה, נמשך כבר יותר מידי זמן בארץ.
חבל שהאינדי מאמץ אותו.

גבע אלון, ואסף אבידן, הם מהמוכשרים והגרועים ביותר בו זמנית.

היה איזה שבוע לעמית ארז, כשעוד הזכירו את אליוט סמית' פה ושם, אבל , הנה נידף ברוח השיכחה, עכשיו יש את הבוקר מדרום מסצ'וסטס, עוזי (שם משפחה כלשהו) והגופיה, עוד גרוטסקה ... אבל לפחות לא אקוסטית ניל יאנגית ....

השפה ... מסכים איתך.

נמרוד אמר/ה...

אנונימי - אפשר להידחות אישית מאמנים ישראליים ששרים בעברית, אבל אי אפשר לשים טאבו על התופעה. אחרי הכל, אם כל העולם היה מקבל את המגבלות הללו, תחשוב כמה נכסי צאן ברזל מוזיקליים (מביורק ו-The Knife ועד אבבא ואייס אוף בייס) אף פעם לא היו זוכים להכרת הציבור הרחב.

ניימן אמר/ה...

דווקא הדיסק של יעל קראוס טוב. הוא פשוט טוב כמו עשרה דיסקים אחרים שיצא לי לשמוע החודש באנגלית - ואין לו שום ייחוד שיגרום לראשו לצוץ קצת מעל האחרים. עכשיו - אם היא הייתה עושה את אותו הדבר באנגלית, לא רק שהמלל כנראה היה מוצלח יותר (בכל זאת, שפת האם שלה וכו'), אלא שגם היצירה הייתה *מיוחדת* יותר. ועד כמה שלא נעים להודות בזאת, לעיתים באמנות הייחוד חשוב לחלחול היצירה למחזור הדם כמעט כמו האיכות.

(ובנימה זאת אציין שכן יש לא מעט אמנים ישראליים נהדרים ששרים באנגלית. למרבה האירוניה, להקת פאניק אנסמבל שקראוס חברה בה היא אחת מהן..)

אנונימי אמר/ה...

בקיצור אם אמן ישראלי ששר באנגלית היה מגיע אליך אחרי הצלחה בחול אז זה היה בסדר
אחרי שכמה אירופאים זבי חוטם יאשרו את האותנטיות שלו
קשקוש
או שזה טוב או שזה לא טוב
וכנראה עוד לא שמעת משהו טוב

אמרי מרמור אמר/ה...

הי אנונימי, זה מאוד רחוק ממה שכתבתי :)

אנונימי אמר/ה...

אתה צודק סליחה על ההתלהמות
אבל זה עדיין מוזר שאתה מכניס את שיקול שפת האם של האמן כקריטריון לביקורת על המוזיקה
אם לא היית מכיר את יעל קראוס כישראלית או שהיית שומע את האלבום בלי לדעת מי יצר אותו האם הביקורת היתה זהה?
אל תשכח שמרבית היוצרים מהדור הישן בארץ - עברית היא לא שפת האם שלהם ואני לא חושב שזה שינה משהו בהתייחסות למוזיקה אותה ייצרו

השורה התחתונה היא כזאת - שיר טוב הוא שיר טוב לא משנה באיזה שפה או מבטא הוא מושר

חוץ מזה לכתוב טקסט בשפה שהיא לא שלך לפעמים מביא למקומות יצירתיים גבוהים יותר כי זה מאתגר

ולסיכום - דוגמא ללהקה ישראלית שנשמעת לא רע באנגלית
www.soundcloud.com/dualarkband

אמרי מרמור אמר/ה...

זה באמת קריטריון מוזר וגם אני מאמין ששיר טוב זה שיר טוב, ובגלל כל אלה אני פותח ואומר שזה אידיוטי ושאני לא רוצה שזה יפריע לי - אבל בכל זאת משהו כאן לא תופס אותי אישית. זאת האמת.

מכאן והלאה רק ניסיתי להבין ביני לבין עצמי (והבלוג) מה בדיוק מציק לי ולמה אני לא מצליח להתרגש באמת משירים שאני מוצא בהם הרבה יופי ברמה השכלתנית. אני חושב שהדוגמה שהבאתי מעבירה יפה את ההרגשה שלי, אבל זה עניין אישי לחלוטין וזה לא חייב (וברור שזה לא) להפריע לכל אחד.
אם לא הייתי מכיר את יעל קראוס כישראלית.. האמת שהייתי מתאמץ פחות למצוא מה מושך אותי כאן. אני חושב שכולנו משתדלים קצת יותר למצוא את הטוב באלבומים המאונגלזים רק בגלל שאנחנו יודעים שזאת יצירה שיצאה מכאן, ומריעים ליוצרים על שהצליחו להישמע כמו אמנים שאנחנו אוהבים בחו"ל ואולי יופיעו בפסטיבל אירופאי. וזה באמת הישג בלי שום ציניות. אז כמובן שהידיעה שאמן הוא ישראלי משנה הכל ומשפיעה גם על המבקרים וגם על המשתפכים, זה רק טבעי.

לסיום, לכתוב טקסט בשפה לא שלך זה בהחלט אתגר, אבל עובדתית אני מקשיב להרבה אמנים שקל להבין מהמוזיקה שלהם שהם אנשים מעניינים שיש להם מה לומר ובכל זאת הם לא צולחים את האתגר הזה ולא מצליחים להביא איזה טקסט חצי מעניין.
יצאה מגילה, ויצאתי טרחן - עימך הסליחה וערב טוב :)

ג'וס אמר/ה...

הי אמרי.
אני מבטיח לך שכתבתי את הפוסט שלי אתמול בלי לקרוא אותך בכלל. אני רוצה לכתוב על אמנים ישראלים ששרים באנגלית כבר הרבה זמן, והפוסט שלי היה טיוטה כבר שלושה חודשים. אנחנו כתבנו כמעט אותו דבר, ואפילו על אותו אלבום.
הנה הפוסט: http://music.issahar.com/thoughts/724
וואו.

ג'וס אמר/ה...

אה, ואגב, לועזית זה קצת שיבוש.
לעז זה ראשי תיבות של "לשון עבודה זרה" והכוונה היא כמובן ללשון של הגויים. משם הגיע "בלעז" ומשם ללועזית.

אמרי מרמור אמר/ה...

נראה לי שלא מעט אנשים חשבו ככה אז זה לא נורא מפתיע, great minds וכאלה :)
דווקא נחמד כי קצת ציפיתי לעליהום אחרי שדי פסלתי את הבחירה האמנותית של חצי מיוצרי האינדי בארץ, אבל מסתבר שאני רחוק מלהיות לבד.

ג'וס אמר/ה...

האמת שגם אני קצת הרגשתי שאני הולך נגד הזרם, כי יש כ"כ הרבה זמרים היום ששרים באנגלית, וכולם "נחשבים" וכו', אפילו בקהילת האינדי.
הקיצר, נחמד ששנינו חושבים אותו דבר... :)

הוסף רשומת תגובה