סינגל: אביב גפן ועידן רייכל - קוצים

התגובה הראשונה שלי לאלבום משותף של אביב גפן ועידן רייכל, אם אני זוכר נכון, הייתה "?!".

יכול להיות שאם הייתי קצת יותר מגניב הייתי פוטר את העניין ב"למי איכפת מאביב גפן או עידן רייכל",  אבל כן איכפת לי. אני חי בישראל ואלה שני יוצרים שלקחו חלק גדול בהגדרת העשה-ואל-תעשה של מוזיקת המיינסטרים שלה, לטוב ולרע.

כן,  ה"צליל" של המוזיקה הישראלית שתמיד מדברים עליו קשור בין השאר לליטופי הרוחניות של רייכל ול"רוק" חסר השיניים של גפן.

כשחושבים על זה, לא הייתי צריך להתפלא כל כך מהחיבור הזה. לרייכל וגפן יש הרבה במשותף. שניהם יוצרים שנורא קל לבקר. קטילות משוננות על מילים קלישאתיות, הפקה שמרנית מאין כמוה,  אגואים עם צורך בשליטה מוחלטת והניסיון הנלוז להרוויח טוב במקצוע שלהם (חטא ההתמסחרות הקדמון)  פשוט מתחלקות על המקלדת. מאוד קל לקטול אותם עד שהם סותמים לך את הפה עם עוד מנגינה שטובה מדי מכדי שתתעלם ממנה. עוד שיר שאין ברירה אלא להודות שהוא פשוט יפה. ואז הם עושים את זה שוב.

כי רייכל וגפן הם מהיוצרים המעטים שדוברים באופן שוטף את השפה המלודית של מוזיקה ישראלית במובן הכי רחב שלה ולכן יש להם את היכולת לכתוב מנגינות שאתם מוכנים להישבע שתמיד היו שם, חלק ממחזור הדם. כמו שאמרתי, הרבה במשותף.

אז הנה שיר ראשון מהאלבום שבדרך. קוראים לו "קוצים" -

אם לא זיהיתם, זה שיר של גפן. רייכל ביצע וגם מורגש בעיבוד ובהפקה.

כמו כל שיר של גפן, הכל תלוי במנגינה כי המילים הן כרגיל נלקחו ישירות מיומנו של תיכוניסט עם יציאות כמו "אני אדם משומקום, שמחפש לו רק סיבה לנשום". הלחן יפה, אבל רחוק מהגדולים שלו-  משהו משכונת "ממנטו מורי", לא יותר.

דווקא רייכל עוזר לשדרג בשירה ובהפקה שהייתה הרבה פחות מוצלחת אם הייתה נשארת בידיים של גפן. 

אז המילים עדיין קלישאתיות, וההפקה עדיין שמרנית מאין כמוה אבל בהנחה שהחורף מתחיל באמת סוף סוף,  ויש פה שיר שקט שמגיע מאמנים עם כרטיס כניסה חופשי לפלייליסט, מדובר בלהיט.

 הוא ייטחן ברדיו כאילו אין מחר ואני אתלונן, אבל לא תמיד אעביר תחנה.

אני אולי לא מצפה בקוצר לרוח לאלבום המלא שיצא משיתוף הפעולה הזה, אבל אני בכל זאת סקרן. למדתי בדרך הקשה לא להמעיט בערכו של כל אחד מהם לחוד. אני לא מתכוון לעשות את הטעות הזאת כשהם יוצרים ביחד.