ביקורת אלבום : פלד ואורטגה - משלוח מיוחד

אני חייב לפלד ואורטגה הרבה. לפני שאלבום הבכורה שלהם "ממשיכים לבעוט" העיף לי את הראש חשבתי שהיפ הופ פשוט לא עובד בעברית. הפעם האחרונה שניסיתי להקשיב להיפ הופ בעברית לפני כן הייתה בתקופה בה "האור והצל" של סאבלימינל שלט ברדיו ופתח את הדלת להמון ראפרים בינוניים. חשיפה מוגברת לאסונות כמו "חיילי הנקמה" (רק שלא ינקמו בי עכשיו) או ל"תזיזי את הישבן תנענעי ת'תחת" של יהודה עמיחי הישראלים יכולה להשאיר בכל אחד טראומה עמוקה בכל מה שקשור לראפ בעברית.


בצד השני של הספקטרום חיפשתי קצת ערך מוסף אצל אמנים כמו סגול 59, חלוצי החלל, קוואמי וטאבו פלוס (והדג נחש, שלא ממש עושים היפ הופ, אבל בערך). נראה היה שמפת ההיפ הופ מתחלקת לאנשים שמסוגלים לשבת על ביט כמו סאבלימינאל או שי 360 אבל זה תמיד יבוא על חשבון אמינות והיגיון פנימי בטקסט (ומוביל לדברים כמו "אני המקור בלי שום קשר לציפור" - ואני מוסיף "אלוהים ישמור"), ואנשים שמנסים לומר משהו על החיים שלנו כאן ולא לזלזל במאזין אבל כאן תמיד הפלואו היה די בינוני ואי אפשר היה למצוא טיפת פאסון. בקיצור נראה היה שאין בנמצא מישהו שמצוייד לא רק ביכולות טכניות אלא גם ביכולות ככותב - ישראלי עם קול משלו שלא משחק אותה הארלם. קצת פחות ג'יי זי וקצת יותר חזי, לשם העניין.

ואז חבר שמכיר את הסצינה מכל הכיוונים נתן לי לשמוע את פלד ואורטגה וחשף אותי בפעם הראשונה לנציגים מובילים מדור חדש של ראפרים ישראלים. ראפרים טבעיים, שחורזים בעברית בלי להיות מביכים וזה היה פשוט כיף.
אחרי שיצא האוויר מבלון ההיפ הופ הישראלי נשארנו עם אמנים ומפיקים בעלי תשוקה אמיתית והכוח להמשיך לעבוד גם בזמן שהרדיו מתעלם. בקיצור אמני אינדי שלא מוותרים. לצידם של פלד ואורטגה אפשר למצוא את אקסום שהוציאו אלבום מעולה בשנה שעברה, כהן @ מושון שעושים את זה נכון (מיכאל כהן גם עשה יופי של הפקות בזמן האחרון),  וולקן,  51%, סוליקו ובשנה האחרונה גם את תכל'ס ופרודוקס (שהוציאו שניים מהאלבומים הישראליים שהכי אהבתי השנה).

במשך תקופה ארוכה עוד רצו שמועות על אלבום שני בדרך מפלד ואורטגה, אבל איפשהו בדרך הצמד התפרק והאלבום נגנז.
הם המשיכו לעשות דברים מעניינים לחוד - פלד הוציא שירים מצויינים כמו מוגז עדין, ותן להם בראש, ואורטגה הוציא מיקסטייפ בשם 4:47 שהיה די מאכזב אבל עדיין הכיל כמה היילייטס.
אבל אז,  אולי בזכות לחץ מהקהל הנאמן מאוד שלהם ובזכות דחיפה מבורכת מאורי שוחט האלבום השני של פלד ואורטגה, משלוח מיוחד, שוחרר לפני כמה ימים לבנדקמפ ואפשר לשמוע אותו ממש עכשיו, ואמרו אמן.

אז איך האלבום?  מצויין כל עוד מרגיעים את הציפיות.  האווירה היא פחות של אלבום ויותר של מיקסטייפ. קצת פחות מ- 35 דקות, 11 שירי התרברבות שבכל אחד אפשר למצוא איזה שורה מצויינת, או איזה רגע שדורש rewind. גם בהפקה אפשר למצוא כמה הברקות לדוגמה הסימפול הכיפי מתוך Malambo No.1 ב"מכור", או המסגור מחדש של ההוק של "משלוח מיוחד" הפותח ב"זה הדיבור" הסוגר. אין כאן איזה צעד גדול קדימה, או שום דבר שמתקרב לזעם של ממשיכים לבעוט אבל לא נורא.

פשוט כיף לשמוע שני אנשים שיודעים לעשות את זה כל כך טוב יושבים שוב על אותו הביט.