לפני יומיים Kill Rock Stars הוציאו אוסף חדש של אליוט סמית' בשם An Intoduction To... Elliott Smith וכשמו כן הוא.
זאת באמת נקודת התחלה מצויינת ליצירה שלו, ויש כאן את כל השירים שהייתם מצפים לקבל באוסף כזה, אפילו אם הוא די מתעלם מהשנים שלו ב Dream Works (כלומר אין פה כמעט כלום מ XO ו Figure 8).
בכל מקרה, האוסף הזה גרם לי לשקוע שוב לתוך המלנכוליה היפה של סמית' בימים האחרונים. סמית' הוא מהאמנים האלה שמשתלטים עלי לתקופות שלמות. יש אמנים כאלה, שאחרי ששומעים שיר שלהם כל מה שאפשר לעשות זה לשמוע עוד שיר שלהם, וסמית' הוא חבר כבוד במועדון הזה לצד שמות כמו דילן, קוסטלו ופרינס.
אז החמישייה הזאת היא של non album tracks (איך מעברתים את זה?) של סמית' שאני אוהב במיוחד, אבל באמת שהפעם יכולתי לשים כאן גם חמישים.
Were All Friends Now (live)
השיר הזה, מתקופת Roman Candle, קרה לכם.זוכרים את הפאב הזה עם להקת האינדי ה"מורדת" שרק מתים שמישהו יקנה שיר שלהם לפרסומת? ואיך שבאמצע הלילה כשכולם שיכורים ואפופים אתם ושמונת האנשים האחרים שם הייתם כולכם אחים אפילו שמחר בבוקר תחזרו לעקוף אחד את השני בתור בסופר?
Oh yeah, were all friends now.
I Don't Think I'm Ever Gonna Figure It Out
זה הבי-סייד של Speed Trials מתוך Either/Or.
חוץ מכותב שירים מדהים, סמית' הוא גם גיבור גיטרה מבחינתי והיכולת שלו לגרום לגיטרה אקוסטית אחת לבצע במקביל תפקידים של שלוש באה לידי ביטוי בשיר הזה.
שיר קטן ויפה של השלמה עם העובדה שהוא כנראה לעולם לא באמת יבין אתכן. אדיר מילר עשה מזה קריירה.
The Enemy Is You
השיר הזה מופיע בגירסה היפנית של Either/Or. הוא היה צריך להופיע בכל גרסה.
Division Day
סמית' תמיד האמין ש just a spoonful of sugar helps the medicine go down וכתב לא מעט שירי דיכאון שעטופים בלחני פופ מחויכים. השיר הזה מתקופת Either/Or הוא בשבילי האבא של כולם. מלודיה ביטלסית מתוקה וממכרת משודכת כאן לסיפור על בחור שנפרד מכל מה שרודף אותו וקופץ מגשר.
הכתובת הייתה על הקיר וכן הלאה.
Let's Turn The Record Over
השיר הזה הוקלט ב 2000, בתקופת From a Basement on the Hill. שתי דקות של נחמה עבור כל הנשמות האבודות שלא מוצאות מקום בעולם הזה. בואו נשים הכל מאחורינו ונשתדל להתרחק מהצללים. לעזאזל איזו אבדה.
ועוד בונוס קטן שלא בדיוק התאים כאן כי לא התכוונתי להכניס קאוורים, אבל זה נורא יפה ואתם לא יכולים לפטר אותי- קאוור שסמית' עשה לשיר Figure 8 מתוך סדרת הילדים האדירה Schoolhouse Rock -
 |
רשומות
3 תגובות:
פעם, לפני די הרבה זמן כבר, ישבתי ביום קיץ אפור וגשום בגרמניה (שם זה נורמאלי) בבית של בחורה גרמניה שבדיוק פגשתי. בצורה טבעית, התחלתי לעבור לה באובססיביות על אוסף הדיסקים, ובצורה אפילו יותר טבעית, נעצרו לי העיניים על אוסף אליוט סמית' המרשים שלה. היה לה הכל. דיסקים, בי-סיידס, בוטלגים - הכל. היא עבדה שנים כמו חמור כדי להשיג כל פיסת מוזיקה שהוא יצר.
אחרי זה שאלתי אם היא יכולה לנגן משהו שלו. בהתחלה היא סירבה - כי היא תמיד שומעת סמית' לבד. זו חוויה מאד אמוציונלית עבורה. אחרי זה נכנעה, ניגנה משהו (בחיי ששכחתי מה), ואחרי שתי דקות התחילה לבכות ונאלצנו להפסיק את הדיסק.
לא נראה לי שיש יותר מדי אומנים בעולם שיכולים להשפיע ככה על בן אדם.
אני מבין את זה לגמרי. יכולות לעבור תקופות שלמות שבהן אני אדלג על כל שיר שלו שעולה לי בנגן כי אני פשוט לא מוכן להיכנס לתוך זה עכשיו.
אני יודע שאני לא יכול רק לדגום את היצירה שלו בשאפל, כי הוא מהאמנים האלה שבולעים אותך שלם.
אושר גדול לראות שיש עוד משוגעים כמותי שמכירים ורוצים להכיר כל שיר אפשרי של אליוט, אמן שהשאיר אחריו עשרות שירים גנוזים שלא נופלים מאף שיר שהגיע לאלבומיו. בתור אספן בי-סיידס, שירים נדירים גנוזים, שירים בהופעות חיות שמעולם לא הוקלטו וקאברים מוקלטים/בהופעות חיות, אני יכול להגיד שלמצוא שיר נדיר של אליוט שזה עתה הודלף לרשת, דבר שלא קרה כבר חצי שנה פחות או יותר, זה אושר מדהים. עזבו, אם אתחיל להוציא את מה שאני מרגיש כלפי האמן הזה והעבודה שלו, זה לא ייגמר לעולם. עדיף לקצר ולהגיד שזו כתבה נהדרת, עם בחירת שירים נהדרים ואהובים עליי מאוד. אם הייתי עורך רשימה כזו אין מצב שהייתי פוסח על True Love Is A Rose, יצירת אמנות מושלמת עצובה בטירוף על התמכרות וגמילה מהרואין. אבל... אצל אליוט אין לי מועדפים, כולם מושלמים כי הם מגיעים מאותו בנאדם.
יישר כוח על הטעם הנפלא ועל נושא הכתבה, שהלוואי שהיו כותבים עליו יותר - אליוט סמית' למתקדמים, לא רק Miss Misery ו-Between The Bars.
נ.ב. מסכים איתך ב100% שכלל לא מרגישים את XO ו-Figure8 באוסף החדש, קצת מאכזב.
הוסף רשומת תגובה