האלבום החדש של Bright Eyes (והאחרון שקונור אוברסט מוציא תחת השם הזה לטענתו) ניתן האזנה מלאה דרך NPR.
האמריקנה של האלבומים הקודמים מפנה את מקומה עבור סאונד עדכני יותר, וכשאני אומר "עדכני" אני מתכוון לאיך שאוברסט חושב שנשמע שיר עדכני (רוק פופ די סטנדרטי עם קצת דיסטורשן וסינטיסייזרים). בהאזנה ראשונה זה קצת משונה כי סגנון הכתיבה של אוברסט לא ממש השתנה והסאונד הזה לא מתיישב לי בטבעיות עם השירים שלו. מצד שני, ככה הרגשתי גם בהאזנה ראשונה לניסיון של ה Decemberists ליצור אלבום אמריקנה עם החדש שלהם ועכשיו שהתרגלתי אני חושב שהוא פשוט מצוין.
מה אתם אומרים?
רשומות
3 תגובות:
למה כולם משנים את הסגנונות שאני אוהב? לדצמבריסט עדיין לא התחברתי. כלומר, הוא נחמד להאזנה ברקע. אבל כמעט כל אלבום יהיה ככה אחרי שלושים האזנות, ובתכל'ס, אין שם אפילו שיר אחד שמרגש אותי.
לברייט אייז טרם האזנתי. אבל אני לא אופטימי.
אוף. שניים מהאלבומים הכי מסקרנים של השנה יצאו בחודש הראשון, ושניהם לא נותנים לי את מה שציפיתי.
בדרך כלל אחרי שאני מקשיב לאלבום בפעם הראשונה הוא נופל לאחת מכמה קטגוריות - "אהבתי מרגע הראשון", "נחמד, לא מרשים", "צריך להאזין לזה עוד פעם" או "יש בזה משהו, אבל זה לא הטעם שלי". פה - גורנישט. אולי אני עושה לא עוול אחרי שמיעה אחת, אבל זה ממש לא עשה לי חשק לשמוע אותו שוב, וגם לא ממש נשמע כמו עניין של טעם, אלא סתם אלבום טפל.
לא בא לי להסכים איתך, אבל אני די מסכים איתך...
טוב נו, תמיד יהיה לי את Lifted.
הוסף רשומת תגובה