כשיצא הסינגל הראשון מהאלבום החדש של דודו טסה כתבתי כאן על המופע הנפלא "עיראק'נ'רול" שקדם לאלבום הזה בו ביצע טסה יחד עם יאיר דלאל שירים של דאוד (סבו של טסה) וצאלח אל כוויתי, וכמה שרק קיוויתי שהדבר הזה יוקלט. עכשיו שהאלבום הזה בידיים שלי השאלה שנשארת היא האם טסה הצליח לתרגם את הקסם הזה לגרסאות אולפן. מסתבר שהוא עשה הרבה יותר מזה.
"דודו טסה והכוויתים" הוא יותר מעוד מאלבום מחווה, הוא יצירה מורכבת שעוסקת בשילוב של ישן וחדש. החוברת מלאה תמונות בשחור לבן של האחים כוויתי והנגנים שלהם כשעליהן נוספו נגיעות של ורוד בוהק - חדש שמקשט את הישן בלי לנסות להאפיל עליו, אך גם בלי להתנצל. מבינים עד כמה העטיפה הזאת מדוייקת כששומעים את הדרכים בהן טסה וניר מימון (ששותף להפקה) חידשו את השירים האלה. בחלק גדול מהקטעים יש שימוש בהקלטות המקוריות של הכוויתים, סביבן בונה טסה גרוב שונה וחשמלי ("דלינה" הוא רק דוגמה מייצגת) - אלה לא נגיעות אקוסטיות מתחנפות ברקע, זה ורוד בוהק. טסה לקח עמוד מהספר של ברי סחרוף (שגם מתארח כאן בשיר שיכול היה להשתלב בקלות ב"נגיעות") ודאג לבדל את ההקלטות החדשות עם דיסטורשן בגיטרות ואלקטרוניקה חזקה במקום לנסות ולטשטש את נקודות החיבור.
העניין מרגש אפילו יותר בקטעים בהם טסה שובר שיניים בעיראקית ושר בעצמו את השירים שסבו ניגן לפני שבעים שנה. וזה לא שהקטעים האלה, השקטים יותר, צריכים עזרה. בחוברת מצורפים תרגומים לכל השירים והם פשוט שוברי לב. חוץ מברי סחרוף, מתארחים בשירה גם אמו של טסה ויהודית רביץ. דווקא רביץ, שלא הייתי בטוח איך היא תשתלב כאן, מביאה את אחד משיאי האלבום עם "ו'ין ראיח ו'ין" היפיפה.
קצת קשה לכתוב על אלבום כל כך אישי. לך תשבח או תבקר אלבום של בנאדם שמעבד מחדש שירים של סבא ומארח את אמא בשירה. זה קצת כמו לדפדף באלבום התמונות המשפחתי של מישהו ולהעיר על זוויות הצילום. טסה כותב בחוברת פתגם ישן שליווה אותו בפרוייקט הזה - "אם אין לך ישן, אין לך חדש". ב"דודו טסה והכוויתים" טסה גילה את הישן שלו ויצר ממנו מסע מוזיקלי ייחודי, מרגש ואולי הכי חשוב, חדש לגמרי.
דלינה
רוחי תלפת
ו'ין ראיח ו'ין
רוחי תלפת
ו'ין ראיח ו'ין
רשומות
1 תגובות:
ענק
הוסף רשומת תגובה