וואו המון דברים טובים יצאו/יוצאים השנה. No Color האלבום הרביעי של The Dodos יוצא ב-15 למרץ והנה השיר שפותח את האלבום :
מה שיפה בדודוז הוא הדרך בה הצליחו לשמור על הסגנון הייחודי שלהם בעיבודים ובכתיבה (התופים שמתחרים תמידית בשירה) גם אחרי שההפקה סביבם עלתה מדרגה באלבומים שהגיעו אחרי ההכרה לה זכו עם Visiter (האלבום השני והמעולה). הצליל שלהם לא התמסמס וזה לא מובן מאליו.
אז אולי השיר הזה הוא לא Fools, אבל הוא גם לא רע בכלל וחוץ מזה Neko Case אמורה להתארח בכמה שירים באלבום הזה אז כבר יש לכם יופי של סיבה להזמין את ההורדה הדיגיטלית מראש.
אמרי הוא זה שמכיר את הלהקה הניו זילנדית הזאת החדשה (והם נשמעים כמו דבנדרה בנהארט פוגש את אתניקס), הוריד את העונה השנייה של התכנית הזאת שעולה עוד חודש בארה"ב וכבר קצת עבר לו מהבמאי ההוא היפני כי הוא די התמסחר, וכי אתה התחלת להתלהב ממנו.
במילים אחרות אמרי הוא גיק תרבות בלתי נסבל, ואין סיבה מאוד טובה לקרוא את הדעות שלו.
במיוחד כשהוא כותב על עצמו בגוף שלישי.
3 תגובות:
איך זה שזאת פעם ראשונה שאני שומע עליהם?? מעולים. התאום השפוי והלא אלקטרוני של אנימל קולקטיב.
בשנה שבה Fleet Foxes פרצו הגדתי את הדודוס כ"הלהקה לאנשים שלא אוהבים את Fleet Foxes". וגם עכשיו אני מחבב את השיר הזה הרבה יותר מזה שפרסמת של הפוקסס.
מקווה שזה בסדר שאני אוהב את שניהם...
הוסף רשומת תגובה